רע"פ 8053/01 סמיר אגבאריה נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' סלע) הרשיע את המבקשים בעבירה של תקיפה חבלנית. מעשה התקיפה בוצע כלפי אחיהם של המבקשים וכלפי אשתו, באמצעות מקלות. משכפרו המבקשים בעובדות כתב האישום, החל בית המשפט בשמיעת ראיות, ולבקשת המדינה איחד את הדיון עם אישום נוסף שהוגש כנגד המבקשים, ואשר עניינו בעבירות נוספות שביצעו כנגד אחיהם, לרבות גרימת נזק לרכושו, תקיפתו באמצעות סכין וכן הדחה בחקירה.

לאחר ששמע בית המשפט את מרבית עדי התביעה, אך בטרם שמע את עדות המתלוננת, הגישו הצדדים לבית המשפט הסדר טיעון, אשר על פיו הודו המבקשים בעבירה המיוחסת להם. שירות המבחן, שנתבקש למסור תסקיר בעניינם של המבקשים, לא ראה לנכון ליתן המלצה טיפולית, בין היתר משום שהמבקשים נמנעו מלהודות בפניו בעבירות שביצעו, וטענו כי הודייתם בבית המשפט לא באה אלא כדי להביא לסיום ההליך המשפטי. בית משפט השלום הביא עובדה זו בחשבון בעת שגזר את דינם של המבקשים לששה חודשי מאסר בפועל, בנוסף לעונשי מאסר מותנה. בעניינו של המבקש 1 הפעיל בית המשפט גם מאסר על תנאי של ששה חודשים, שהוטל עליו בתיק אחר - חודש אחד במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, והיתר בחופף. בהשיתו עונשים אלה על המבקשים, שקל בית משפט השלום גם את חומרת מעשיהם של המבקשים, את תוקפנותם כפי שהיא עולה מן העדויות ששמע, ואת עברם הפלילי הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות. לצד כל אלה שקל בית משפט השלום גם את הנסיבות לקולא, ובכלל זה העובדה שהנאשמים הודו במיוחס להם, ונסיבותיהם האישיות.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' גריל וי' דר) דחה את ערעור המבקשים על גזר הדין שהושת עליהם.

היום עותרים המבקשים כי תינתן להם רשות ערעור. הערעור מופנה כנגד גזר הדין בלבד. עיקר טענתם, כי יש להקל בעונשם, לאחר שנערכה סולחה בין האחים, והשלום חזר לשכון בביתם, ולאור נסיבותיהם האישיות. דא עקא, שכל אלה נלקחו בחשבון על ידי הערכאות הקודמות, והעונש שהוטל על המבקשים - אינו חמור כלל. מה גם שהבקשה אינה מגלה עילה לדיון "בגלגול שלישי".

התוצאה היא שהבקשה נדחית. ממילא אין צורך להתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.