פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8069/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משה להט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71512/04 מיום 22.6.06, שניתן על-ידי כבוד
השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון
בשם המבקש : בעצמו
בשם המשיבה : עו"ד דותן רוסו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בראשון לציון (ת.פ 1378/03) בגין עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של הכשלת עיקול, לפי סעיף 264 לחוק העונשין; וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 25.4.02, בשעה 10:00 לערך ובעת ביצוע הליך עיקול בביתו, החזיק המבקש כלי נשק בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם. המבקש הכניס מחסנית כדורים לתוך כלי הנשק ודרך אותו בשעה שנמצאו בדירתו שני עובדי ציבור מטעם לשכת ההוצאה לפועל, ובכך לא נקט אמצעי זהירות נאותים מפני הסכנה האפשרית. משהבחין נציג ההוצאה לפועל, דריו טפר (להלן: דריו), כי המבקש דרך את נשקו וכיוון אותו לעברו, קפץ עליו ולקח ממנו את נשקו.
בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר) זיכה את המבקש מביצוע עבירה של הכשלת עיקול, הרשיעו בעבירות של ביצוע מעשה פזיזות ורשלנות בנשק ואיומים וגזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וכן פיקוח של שירות המבחן למשך שנה. בית-משפט השלום נתן אמון בגרסת התביעה והעדיפה על גרסתו של המבקש, לפיה ניסה להתאבד ולא כיוון את הנשק אל עבר דריו.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום בראשון לציון ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון) דחה את הערעור. לעניין הכרעת הדין, קבע בית-המשפט המחוזי, כי הוא אינו מתערב בממצאים העובדתיים ובממצאי המהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שהתרשמה מן העדים. בית-המשפט המחוזי אף דחה את בקשתו של המבקש לבטל את הרשעתו, וקבע, כי הרשעתו לא תפגע בהכרח בפרנסתו העתידית וכי המלצות שירות המבחן אינן מחייבות את בית-המשפט, אשר צריך להתחשב בשיקולים נוספים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי וטוען, כי יש לבטל את הרשעתו היות ולא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי ביצע את העבירות שיוחסו לו. לטענתו, טעה בית-משפט השלום בהרשיעו בעבירה של פזיזות בטיפול בנשק, היות, ובין היתר, הוא מומחה לטיפול בכלי נשק ובקיא בשימוש בהם ולו היה בית-המשפט מזמין עד מומחה לעניין זה, היה מקבל תימוכין לגרסתו, לפיה ניסה לירות בעצמו ולא כיוון את הנשק לעברו של דריו. לעניין הרשעתו בעבירת האיומים, טוען המבקש, כי לא צעק על המעקלים ולא רב עמם והיה רגוע במשך כל שהותם בדירתו. בנוסף, טוען המבקש לעניין העונש, כי להרשעתו ישנן השלכות קשות על פרנסתו ומצבו הכלכלי.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, היות וטענות המבקש כבר נדונו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו וכן כי הן עוסקות בעיקר בממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית ומבוססים על קביעות ביחס למהימנות העדים (ראו ע"פ 6084/02 סטניסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רק מקרים חריגים בלבד, בהם קביעותיה של הערכאה הדיונית הינן מוטעות או בלתי סבירות, מחייבים את התערבותה של ערכאת הערעור. המקרה שבפניי אינו אחד מאותם מקרים חריגים. בענייננו, התבסס בית-משפט השלום בעת הכרעת-דינו על התרשמותו החיובית מעדי התביעה, ובעיקר מעדות המעקל, אשר ממנה ניתן ללמוד, כי המבקש דרך את הנשק וכיוון אותו לעברו. בנסיבות אלו, בהן עולה בבירור מן העדויות, כי המבקש כיוון נשק דרוך אל עבר עובדי ציבור, לא מצאתי מקום להתערב בהרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו.
טענותיו של המבקש לעניין חומרת עונשו, אף הן דינן להדחות. כידוע, טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, נסיבות אשר לא מתקיימת במקרה זה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 5.10.06 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 3.12.06, לא יאוחר מהשעה 8:30, באגודה למען העיוור ברחוב האורגים 4 בחולון, לשם תחילת ריצוי עונש עבודות השירות שהוטל עליו.
ניתנה היום, ז' בחשון תשס"ז (29.10.06).
ש
ו פ ט