פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8112/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משה גלם – ת.ז. 000790667
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.9.07 בע"פ 4199/07 שניתן על-ידי כבוד השופט
נ' הנדל – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד גלעד אבני
בשם המשיבה:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
ביום 16.1.2006 הוצא כנגד המבקש צו הפסקה שיפוטי בבית משפט השלום בבאר-שבע (ב"ש 1406/06), לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בגין שימוש במשק חקלאי שבבעלותו לשם איסוף פסולת ברזל וגרוטאות מתכת, בניגוד לדין (להלן: צו ההפסקה ).
ביום 19.1.2006 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בבאר-שבע לביטול צו ההפסקה. ביום 2.3.2006 נתקיים דיון בבקשה והצדדים הגיעו להסכם לפיו הצו יישאר על כנו, אך יכנס לתוקף רק ביום 4.9.2006.
ביום 17.8.2006 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה מוסכמת להארכת מועד ביצוע הצו בשלושים ימים, עד ליום 4.10.2006, ובקשתו נתקבלה.
ביום 7.1.2007 שב והגיש המבקש בקשה להארכת מועד כניסתו של הצו לתוקף, למשך שמונה עשר חודשים.
ביום 1.4.2007 דחה בית משפט השלום (כבוד השופט י' אקסלרוד ) את בקשתו של המבקש, בציינו כי הבקשה הוגשה שלושה חודשים לאחר המועד שבו נכנס צו ההפסקה לתוקף, וכי המבקש לא הצביע על קיומו של סיכוי, אפילו לא בטווח הרחוק יותר, כי יוכל להכשיר את השימוש הבלתי חוקי נשוא צו ההפסקה. בית המשפט קבע כי הצו יכנס לתוקפו ביום 30.4.2007.
על החלטתו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 4199/07). בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד כניסת הצו לתוקף עד למועד מתן פסק הדין בערעור.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל ) דחה ביום 16.9.2007 את הערעור בקובעו כי לא השתכנע כי מתן הארכה נוספת תביא לפתרון העניין מבחינת המערער.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה שב המבקש וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא לקח בחשבון את נסיבותיו הייחודיות ולא נענה לבקשה, שכן הוא עומל על העברת הפעילות במשק למקום חלופי. בד בבד עם הבקשה הגיש המבקש בקשה להארכת מועד כניסת הצו לתוקף, עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.
ביום 25.9.2007 הוריתי כי כניסתו של צו ההפסקה לתוקף תידחה עד למתן החלטה אחרת.
לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי שוכנעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. משאין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), לא ניתן לקבלה. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל גם את הבקשה. צו ההפסקה ניתן כבר ביום 16.1.2006. מאז ועד היום חלפו קרוב לשנתיים, במהלכן נדחה מפעם לפעם מועד כניסת הצו לתוקף. יש לציין כי במשך מספר חודשים אף עמד הצו בתוקפו, אך המבקש התעלם ממנו. יש לזכור כי בדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 2.3.2006 הסכים המבקש כי הצו ייכנס לתוקפו ביום 4.9.2006. בנסיבות אלו, איני מוצא כל מקום להמשיך ולדחות את המועד לכניסתו של הצו לתוקף.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 25.9.2007 מבוטלת בזאת.
ניתנה היום, ב' בכסלו תשס"ח (12.11.2007).
ש ו פ ט