רע"פ 812/03 כבהה חאלד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. זאת, לאחר שבזמן שנסע ברכבו, פגע ברוכב אופנוע (להלן: המנוח), אשר כתוצאה מהפגיעה נהרג במקום. בית-המשפט קבע בגזר-דינו, כי המבקש – אשר ניסה לבצע פניית "פרסה" מהנתיב הימני תוך שהוא חוצה שלושה נתיבים בכביש ראשי – הניח מלכודת מוות על הכביש; כי המבקש התרשל ברמה גבוהה ביותר; וכי המנוח מצא את מותו כתוצאה ישירה של מעשהו הרשלני של המבקש. לפיכך, ונוכח העובדה שלמבקש עבר תעבורתי הכולל 51 הרשעות, גזר בית-המשפט על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על-תנאי, ופסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי ערעור על חומרת העונש, בגדרו טען כי יש להתחשב באשם התורם של המנוח, אשר נסע במהירות גבוהה מהמותר ולא הקפיד לשמור מרחק; כי המבקש נאלץ לסטות שמאלה על-מנת להתחמק מרכב שיצא מתחנת הדלק הסמוכה; וכי גילו המבוגר של המבקש ובריאותו הרופפת מצדיקים ענישה מקלה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג מרמת הענישה הראויה בנסיבות המקרה הקשות, וכי קטל חיי אדם בכבישים מחייב ענישה מחמירה, הן כגמול הולם על המעשה, והן על-מנת להרתיע את ציבור הנהגים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני שתי הערכאות הקודמות, והדגיש, כי הקביעה לפיה ניסה לבצע פניית "פרסה" כשהוא חוצה שלושה נתיבים של כביש מהיר אינה סבירה; כי על-אף המהירות הגבוהה בה נסע המנוח, ולמרות ההתנגשות, לא נגרמה למנוח כל חבלה, כך שיתכן שסיבת המוות היתה דום לב, ולאו דווקא התאונה; כי המבקש הודה בעבירה שיוחסה לו על-מנת לחסוך ממשפחת המנוח סבל נוסף העלול להיגרם להם בשל הליכי המשפט; וכי אין לומר שלמבקש עבר תעבורתי מכביד, שכן 51 העבירות שצויינו על-ידי בית-המשפט לתעבורה, נצטברו על-ידי המבקש, הנוהג רבות, במשך 30 שנה. כן ביקש המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

יש לדחות את טענות המבקש, שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי טענות המבקש אינן מגלות עילה להתערבות בממצאי העובדה שקבע בית-המשפט לתעבורה, לפיהם מותו של המנוח נגרם בשל רשלנותו החמורה של המבקש. אוסיף עוד, כי עונשו של המבקש איננו חורג כלל מנורמת הענישה הראויה, נוכח נסיבות התאונה החמורות, ועברו התעבורתי הקשה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.