רע"פ 8129/05 אלי מויאל נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט השלום בבית-שמש, בעבירות של הפרעה לעובד ציבור והפרת הוראה חוקית, לאחר שהתפרע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים והפר צו של בית-משפט השלום בירושלים, שאסר עליו לשוב למקום. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש ארבעה חודשי מאסר על-תנאי, שלא ישוב ויעבור, במשך שנתיים, עבירות לפי סעיפים 287 או 288(א)(1) לחוק העונשין.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, והיה מבוסס כולו על טענות כנגד ממצאים עובדתיים שגיבשה הערכאה הדיונית, וכנגד קביעותיה בענין מהימנות העדים, נדחה, לאחר שבית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בכל אלה. עם זאת, הוחלט להקל בעונשו של המבקש ולהעמידו על חודש מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית. תקופת התנאי קוצרה אף היא והועמדה על שנה אחת בלבד.

אלא שגם עם כך ממאן המבקש להשלים. בבקשתו שבפני הוא שב ומגולל את השתלשלות האירועים המצדיקה, לטענתו, את זיכויו המוחלט.

לבקשה זו לא ניתן להיעתר. אין היא מעלה כל טיעון משפטי, המצדיק בחינה חוזרת של הדברים במסגרת ערעור נוסף. אף לגוף העניין אין מקום להתערבותו של בית משפט זה, הואיל ומחד, נראה כי לא נפל פגם כלשהו בהרשעה, ומאידך, נוכח התנהגותו הפרועה של המשיב באירועים בהם היה מעורב, נדמה כי חסד עשו עמו הערכאות הקודמות בהטילן עליו עונש קל בלבד.

הבקשה נדחית.