רע"פ 8134/02 יניב כהן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום באילת בעבירה של סיוע לכניסה לישראל שלא כדין, ונדון לחודשיים מאסר בפועל, מאסר על-תנאי של שנה, והוטל עליו קנס של 3,000 ש"ח. זאת, לאחר שהודה בביצוע עבירה זו, וביקש לצרף תיק נוסף, בו הואשם בהעסקת שוהה שלא כדין בישראל.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על גזר-דין בית-משפט השלום. בערעורו טען המבקש בעיקר, כי בישיבה הראשונה שהתקיימה בעניין הטיעונים לעונש בבית-משפט השלום טענה המשיבה, כי היא מוכנה להסתפק בהטלת עונש של עבודות שירות על המבקש, או אף בצו מבחן ללא עבודות שירות, ואילו בישיבה השניה, ביקשה המשיבה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל. המבקש טען, כי אין לאפשר למשיבה לדבר בשני קולות, ולשנות את עמדתה בעניין העונש מישיבה לישיבה ללא הצדקה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור ברוב דעות. דעת הרוב (השופטים ניל הנדל ורויטל יפה-כ"ץ) קבעה, כי על-פי ההלכה הנוהגת בקביעת עונש על עבירות מסוג העבירה שביצע המבקש, העונש שהוטל על המבקש הינו קל; וכי אומנם יש להתחשב בטיעוני המבקש לעניין שינוי עמדת המשיבה בנושא העונש, אולם בסופו של דבר לא מדובר במצב, בו בעקבות הבטחת התביעה לעניין העונש הודה המבקש בעבירה. דעת המיעוט, מפי סגן-הנשיא יהושע פלפל, גרסה, כי למעשה ראוי היה להטיל על המבקש עונש חמור ביותר, אך "בשל התנהגותה הבלתי נסבלת של התביעה, אשר הפתיעה את המבקש בטיעונים סותרים", יש לקבל את הערעור ולהמיר את עונש המאסר בעבודות שירות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. מנגד, הסבירה המשיבה, כי הישיבה הראשונה, בה טענה לעונש, התקיימה בטרם הודיע המבקש על צירוף התיק הנוסף, ועל-כן טענה המשיבה לעונש מקל. ואילו לאחר שהורשע המבקש בתיק הנוסף, ביקשה המשיבה בישיבה השניה, להטיל על המבקש עונש חמור יותר, ההולם את חומרת העבירות שביצע.

יש לדחות את טענות המבקש. הסברהּ של המשיבה באשר לשינוי בעמדתה בעניין העונש בין הישיבה הראשונה לשניה, מניח את הדעת. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי העונש שהוטל על המבקש נוטה לקולא, לנוכח חומרת העבירות שביצע.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות נדחית. הצו הארעי לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש, מבוטל.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במשטרת פתח-תקווה בתאריך 10.11.02 עד השעה 12:00.