רע"פ 8141/98 דוד לוגסי נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בעבירות של נהיגה ללא זהירות, עקיפה בדרך לא פנויה, והתנהגות הגורמת נזק, בכך שביום 4.8.96 בעת שנהג ברכבו, ניסה לעקוף ללא זהירות בעת שבכיוון הנגדי נסעו מולו כלי רכב אחרים, מה שגרם לשני כלי רכב לסטות מן הדרך, ולפציעת נוסעים.

כעולה מן הפרוטוקול, בדיון שהתקיים ביום 3.9.98, הוקרא כתב האישום בפני המבקש, שלא היה מיוצג, והוא נשאל לתשובתו לאישום. המבקש הודה בעובדות כתב האישום, ועל פי הודאה זו הורשע בעבירות שיוחסו לו. באותה ישיבה נגזר דינו של המבקש - הוטל עליו קנס בסך 1,500 ש"ח, פסילה על תנאי של חמישה חודשים, ופסילה בפועל של חמישה חודשים מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה.

ביום 27.9.98 הגיש בא-כוחו של המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולתיקון פרוטוקול. אל הבקשה צורף תצהיר המבקש שבו הצהיר כי בתשובה לאישום השיב כי היה מעורב בתאונה וכי קרתה התנגשות, אך כי הוא כופר באשמה. בית המשפט (כבוד השופט ג' אזולאי) דחה את הבקשה בקובעו כי "הנאשם הבין היטב את אשר הוקרא לו והודה בפה מלא."

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט דחה את הטענה כי המבקש מעולם לא התכוון להודות באשמה, וקבע כי המבקש הודה מרצונו וטען להגנתו. כן נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו.

בבקשת רשות הערעור שלפני, חוזר בא-כוחו של המבקש על הטענה כי המבקש לא הודה בעובדות כתב האישום, והוא מבקש את תיקון הפרוטוקול. דין הבקשה להדחות, שכן אין היא מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה המצדיקה מתן רשות לערעור שני. (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) טענתו של המבקש כי לא הודה בעובדות כתב האישום כנגדו, נבחנה ונדחתה על ידי שתי ערכאות, ואין מקום להזדקק לה בשלישית.

הבקשה נדחית.