רע"פ 8144/98 יצחק קצין נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום לתעבורה בנתניה הרשיע את המבקש בעבירות של אי ציות להוראות שוטר במדים, נהיגה במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת ואי ציות לאור אדום ברמזור. על המבקש נגזר עונש של קנס בגובה 2,500 ש"ח או 60 ימי מאסר, פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים וכן 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

המבקש ערער על ההרשעה ועל העונש שנגזר עליו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על ההרשעה וקיבל חלקית את הערעור על העונש, באופן שרשיונו של המבקש נשלל לתקופה של 10 חודשים בפועל ושנתיים על תנאי, ותקופת המאסר על תנאי שהוטל עליו קוצרה לשנתיים. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה שבפני למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

בבקשתו מלין המבקש כנגד דחיית ערעורו, לעניין ההרשעה, בבית המשפט המחוזי, והוא שב ומעלה את גרסתו העובדתית ואת טענותיו אשר נדחו על ידי שתי הערכאות קמא.

דין הבקשה להדחות. על פי המדיניות המקובלת עלינו, רשות לערעור שני תינתן במקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית רחבה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה שבפני עיקרה בתקיפת ממצאים עובדתיים והכרעות בדבר מהימנות עדים שנעשו על ידי בית משפט קמא. עניינים אלה, בהם לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב גם בהתקיים זכות ערעור (ראו: ע"פ 201/86 בדש נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(4) 285; ע"פ 635/88 אדרי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 227), אינם נמנים על סוג העניינים בהם יש לאפשר ערעור נוסף.

אשר על כן הבקשה נדחית.