רע"פ 815/97 ופיק שעבי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. כתב האישום ייחס למבקש נהיגה במהירות 143 קמ"ש במקום שהמהירות המותרת בו היא 80 קמ"ש. המשפט נקבע ליום 10.1.96. על פי בקשות המבקש, נדחה מועד המשפט מספר פעמים. לאחר הדחיות האמורות, ועל פי הצעת בא כוח המבקש, נקבע המשפט ליום 1.5.96. באותו היום חל חג עיד אל אדחה, ומטעם זה, שלח בא כוח המבקש, בפעם הרביעית, בבוקר הדיון, בקשה לדחות מועד הדיון. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט הרשיע את המבקש ללא נוכחותו, וגזר עליו עונש של קנס בסך 1,000 ש"ח, שלילת רשיון הנהיגה לתקופה של שישה חודשים, ושלילת רשיון הנהיגה לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. המבקש הגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה האמורה. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש כי טעה בית משפט השלום לתעבורה משלא ביטל את פסק הדין, שכן קיום חג דתי אותו חוגגים המבקש ובא כוחו הינו טעם טוב לדחיית מועד הדיון. כן טען המבקש, שהחגים של העדה המוסלמית, נקבעים על פי מולד הלבנה הנצפה בעין, ואי אפשר לקבוע מראש את מועדי החגים. המבקש הוסיף וטען, שאי התייצבותו איננה מעידה על יחס של זלזול בבית המשפט. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה שחגים של עדה זו או אחרת מהווים טעם טוב לדחיית מועד הדיון, אלא שמצא שלא היתה כל מניעה להגיש את הבקשה לדחיית מועד הדיון יום או יומיים מראש, ולא ברגע האחרון, ועל כן, דחה את הערעור.

2.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על טענותיו בפני שתי הערכאות דלמטה. המבקש מוסיף וטוען, כי נסיבות המקרה מעלות את השאלה, באילו נסיבות ייעתר בית המשפט לבקשה לדחיית מועד הדיון, מן הטעם, שבאותו מועד חל חג של העדה עמה נמנה בעל הדין, ולא היתה אפשרות לדעת מראש את מועד החג. לטענת המבקש, זאת היא שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. בתגובתה, המונחת בפני, מתנגדת המשיבה לבקשה. המשיבה טוענת, שניתן לדעת את מועד חג עיד אלאדחה לפחות, שבוע ימים מראש, ובנסיבות אלה, אין טעם להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט, אם להיעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון המוגשת בבוקר הדיון.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בני העדה המוסלמית חוגגים שני חגים מרכזיים במהלך השנה האיסלאמית (אל שנה אל הג'רייה). האחד, חג עיד אל פיטר, שחל עם סיום חודש הרמדאן, ביום הראשון לחודש שואל. השני, חג עיד אל אדחה, שחל ביום העשירי לחודש דו אלחג'ה. תחילת החודש על פי הלוח האיסלאמי נקבעת על פי מולד הלבנה הנצפה בעין, ומכאן הקושי לקבוע מראש את מועדו של חג עיד אל פיטר, שחל בתחילת החודש. אולם, הקושי האמור איננו מתקיים לעניין חג עיד אל אדחה, שחל ביום העשירי לחודש, וניתן לדעת מספר ימים מראש מתי חל החג. בנסיבות אלה, אין כל בסיס לטענותיו של המבקש. נסיבות המקרה אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית, לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

הבקשה נדחית.