רע"פ 8153/09 קרני לוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2795/08, כבוד השופטים צ' סגל- סג"נ , מ' דרורי, י נועם ) מיום 20.7.2009, בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 5548/07, כבוד השופט ח' לי-רן ).

במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום מתוקן המייחס למבקש עבירות של קיום שידורים ותחנות שידור ללא זיכיון, עבירה לפי סעיף 32(א) בשילוב סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990; הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי בלא רישיון, תוך סיכון טיס, ברשלנות, עבירה לפי סעיף 7א(1) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: פקודת הטלגרף ) בשילוב סעיף 21 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם, עבירה לפי סעיף 5ד בשילוב סעיף 10(ב) לפקודת הטלגרף וארבע עבירות של גניבה לפי סעיף 383 בצירוף סעיף 384 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש היה שותף בין השנים 2007-2001 להפעלת תחנת רדיו בלתי חוקית בשם "קול המזרח", בה שימש כשדר וכעורך מוסיקלי. כמו כן היה המבקש אחראי על הצבת המשדרים אותם גנב והציב באופן בלתי חוקי לשם הפעלת התחנה. שידורי התחנה הפריעו מספר פעמים לתדרי תקשורת המיועדים לקשר עם כלי טיס. כאמור על יסוד הסדר הטיעון והודאת המבקש הוא הורשע ביום 9.4.2008 במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

בהמשך הגיש המבקש בקשה לחזור בו מהודאתו ובקשתו נדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 27.10.2008. בית משפט השלום קבע כי הודאתו של המבקש הייתה לאחר שנשאל על ידי בית המשפט האם הוא מבין את הסדר הטיעון ומודה בעובדות כתב האישום. בנוסף ציין בית משפט השלום כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש הביע חרטה על מעשיו ולא עלתה בו כל טענה כי הודאתו ניתנה בטעות או בלחץ, על כן נקבע כי אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו, קל וחמור כאשר היה מיוצג על ידי סנגורית מנוסה.

ביום 4.11.08 גזר בית משפט השלום על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל (בניכוי שמונה ימי מעצר), וכן הופעלו שלושה עונשי מאסר על תנאי, בני שישה חודשים כל אחד, כאשר שניים מהמאסרים המותנים המופעלים מצטברים למאסר שהוטל עליו, ואחד מהם – חופף לו. בסך הכל, נגזר, אפוא, על המבקש מאסר לתקופה של 15 חודשים. כן נידון המבקש למאסר על תנאי של ארבעה חודשים, לבל יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר עבירה מן העבירות שבהן הורשע. בית משפט השלום ציין כי למבקש 5 הרשעות קודמות, מהן שלוש הרשעות בעבירות הכרוכות בהפעלת שידור פיראטי, בגינן נדון, בכל פעם, לעונש מאסר מותנה. כמו כן ציין בית משפט השלום כי אין להכביר מילים בדבר החומרה הרבה העולה מהסיכון הכרוך לחיי אדם בהעלאת שידורים לאוויר בתדר המיועד לקשר עם כלי טיס העושים דרכם באוויר כשחלקם עמוסים במאות בני אדם. כמו כן שיקול עיקרי לחומרה מיוחדת ראה בית משפט השלום בכך שהמבקש שב ושידר אף שהורשע כבר בעבר לא אחת ולא שתיים בהפעלת תחנת שידור פיראטית, בכך שעשה זאת שעה שעונשי מאסר מותנים, משמעותיים, כל אחד לעצמו ובהצטברותם מקל וחומר, תלויים ועומדים נגדו, ובעיקר בכך שאף שלאחר שנתפסו משדרי התחנה, לא חדל המבקש מלשדר וגילה נחישות רבה להמשיך ולשדר בניגוד לחוק, ולשם זאת גנב 4 מכשירי שידור כדי להתקינם ולהפעילם תחת אלה שנתפסו. על כן נקבע כי המבקש "פירש שלא כהלכה את מידת הסלחנות שגילו כלפיו בתי המשפט שדנו פעם אחר פעם במעורבותו בשידורים פיראטיים, ותחת להפנים את חומרת מעשיו העולה מהסיכון הכרוך בשידורים אלה ולחדול ממעשיו, הוא גילה דבקות רבה מאוד במשימת השידור האסור". לכן במקרה הנדון נקבע כי גובר השיקול ההרתעתי על נסיבותיו האישיות של המבקש, וזאת על אף גילו הצעיר והחרטה שהביע על מעשיו. לאור האמור נגזר דינו של המבקש כפי שפורט לעיל.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמהלך שמיעת הטיעונים חזרה בה באת כוחו מהבקשה לחזרה מההודאה, ולכן הערעור התמקד בחומרת העונש. הערעור התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי ציין כי מן הראוי להטיל בגין העבירות של קיום שידורי רדיו בלתי חוקיים עונשים משמעותיים של מאסר בפועל וכן קנסות כבדים, זאת לשם הרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית. על כן נקבע כ יש לראות בחומרה את מעשיו של המבקש, שעה שנטל חלק פעיל בהפעלת תחנת רדיו פיראטית בתקופה ממושכת של כשבע שנים. לכך יש להוסיף את פעילותו העבריינית הנוספת, עת גנב משדרי רדיו והתקינם בתחנה. היבט מחמיר נוסף יש לראות בהרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות של ביצוע שידורים בלתי חוקיים, וכשלון ההרתעה בעונשי המאסר על תנאי, שהוטלו עליו פעם אחר פעם. חומרה יתירה יש לראות בעובדה שבשלוש הזדמנויות פעלו משדרי התחנה בתחום התדרים המיועד לקשר עם כלי טיס או לפעולת מכשירי עזר לתעופה. אולם לצד זאת קבע בית המשפט המחוזי כי העונש אשר הוטל על המבקש חורג ממתחם ההלימה בעבירות הנדונות, זאת בעיקר על רקע הענישה הקלה יחסית עד כה – מחד גיסא, והצורך בהחמרה הדרגתית באופן מידתי – מאידך גיסא. לפיכך החליט בית המשפט המחוזי כי תקופה של תשעה חודשים מהמאסרים על תנאי המופעלים (במקום שנים עשר על פי קביעת בית משפט השלום) תצטבר למאסר המוטל, ויתר המאסרים על תנאי ירוצו בחופף, כך שתקופת הכליאה הכוללת תעמוד על שנה אחת. המאסר על תנאי שהוטל על המבקש נותר על כנו.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לטענתו יש מקום לאפשר לו לחזור מהודאתו וזאת מכיוון שביצע את העבירות בפרק זמן קצר יותר מאשר פרק הזמן בו הודה, וכמו כן הוא לא ביצע את גניבת המשדרים המיוחסים לו בכתב האישום, למרות שהודה בכך. לטענתו הוא חתם על הסדר הטיעון דקות ספורות לפני הדיון בבית משפט השלום והוא לא הבין את משמעות הדברים, ולכן לטענתו יש מקום לאפשר לו לחזור בו מהודאתו ולהעמיד את תקופת מעורבותו בשידורים הבלתי חוקיים על דיוקה. לעניין הודאתו בגניבת המשדרים, הוא טוען כי הודאה זו אינה משקפת את האמת והיא ניתנה מתוך לחץ וכאשר היה חולה. עוד טוען המבקש כי מנהל תחנת הרדיו "קול המזרח" זוכה מעבירות הנוגעות לסיכון כלי טיס וכי לזיכויו זה יש השפעה גם על עניינו שכן "נוצרת תחושה שהצדק אינו יכול לסבול" בו מנהל התחנה מזוכה בעבירות בהם שדר בתחנה הורשע. לאור האמור, טוען המבקש, כי יש לאפשר לו לחזור מהודאתו בייחוד לאור העובדה כי העלה טענה זו לפני גזר הדין. לחלופין, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הינו חסר תקדים בחומרתו וכי יש לקצרו ולהורות כי עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות. כמו כן לטענתו לא ניתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן, לנסיבות חייו הקשות, רצונו להשתקם ולפתוח דף חדש, וכן לא ניתן משקל לכך שהיה תקופה ארוכה במעצר בית.

המשיבה טוענת כי בקשה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקש חזר בו מטענותיו לעניין ההרשעה בדיון בפני בית המשפט המחוזי, ולכן אין מקום להעלות טענות אלו בפני בית משפט זה. כמו כן, לטענתה, המבקש היה מיוצג בבית משפט השלום והסכים להסדר טיעון לאחר שהוזהר על ידי בית המשפט, ולכן אינו יכול כעת לחזור בו מהודאתו. מעבר לכך טוענת המשיבה כי הודאתו מסתמכת על חקירתו במשטרה שם הוא מיוזמתו סיפר כי גנב את המשדרים ומכאן שלא ניתן לקבל את טענותיו. יתר על כן לטענתה אין בתוצאות משפטו של מנהל התחנה להשפיע על המקרה הנדון שכן מדובר בשני הליכים שונים ועצמאיים עם חומר ראיות שונה, ובייחוד אין לקבל טיעון זה לאור העובדה כי במקרה הנדון המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון. לעניין העונש טוענת המשיבה כי העונש אשר הוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו ומביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד. כמו כן בית המשפט המחוזי איזן בין כלל השיקולים ואין מקום להתערב בעונש אשר נגזר על המבקש. עוד היא טוענת כי תסקיר שירות המבחן הינו כלי עזר בלבד ואין מקום לתת לו מעמד בכורה בגזירת העונש והוא אינו מהווה תחליף לשיקול הדעת של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, כאשר היה מיוצג, ולאחר שהוזהר על ידי בית המשפט. כעת לאחר שנגזר דינו אין הוא יכול לבוא ולטעון כי לא היו דברים מעולם. "בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון ירשיע בית

המשפט את המבקש על - פי הודייתו ויגזור את עונשו" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 577, 620 (2002) (להלן: פרשת פלוני )). עמד על כך בית משפט זה:

"סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כי "הודה המבקש בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". וכבר נפסק, כי "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של המבקש את משמעות הודייתו, אם ההודיה הושגה שלא כדין, באופן המצדיק פסילתה"(ע"פ 3341/05 ז'ק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.2004)).

בענייננו, לא מצאתי נימוק מיוחד וטעם כלשהו לחזרה מהסדר הטיעון ומהודאתו של המבקש. אין מדובר בנסיבות חריגות אשר פוסלות את ההודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של המבקש את משמעות הודייתו, כמו כן לא נראה כי ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה (ראו פרשת פלוני , עמ' 621. ראו גם ע"פ 1932/04 רג'בי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.4.2005); מ"ח 8115/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.4.2008)). לא זו אף זו המבקש עצמו מודה כי

במודע הסכים להסדר הטיעון, והודה בעובדות כתב האישום לאור שיקולים אישיים שונים (ראו סעיף 3 לנימוקי הערעור על ההרשעה). על כן זהו מצב בו הסדר הטיעון משקף פשרה בין הצדדים, ולא נראה כי הוא נכפה על המבקש. הרי "הסדר הטיעון מהווה הסכם בין התביעה לנאשם. מעצם טיבו של הסדר הטיעון נובע כי הנאשם מודה בעובדות המוסכמות ובכך מוותר על זכותו לניהול הליך שבו נטל ההוכחה הוא על התביעה. התביעה מצידה מקיימת את חלקה בהסדר כאשר היא מוותרת על עובדות ואישומים מחמירים יותר במסגרת הסדר הטיעון " (בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פס' 4 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (לא פורסם, 26.2.2008). ראו גם בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ , פ"ד נט(6) 281 (2005); בג"צ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב , פ"ד מ(2) 393 (1986)). עמד ע ל כך בית משפט זה:

"אולם מטיבו של הסדר טיעון, שכל צד להסדר, מטעמיו הוא, מוותר על טענה מטענותיו או על מרב האפשרויות שהיו פתוחות בפניו קודם שערך את ההסדר. הסדר מוסכם כולל מעצם מהותו ויתור או פשרה . כל צד להסדר מעוניין להשיג תוצאה החשובה בעיניו על-פי סדרי העדיפויות ששיווה לנגד עיניו" (הדגשה שלי ס ג'') (ע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(5) 97, 105 (1998)).

לאור האמור לא מצאתי הצדקה לבקשה לחזור מההודאה, וזאת בייחוד לאור העובדה כי טענה זו נזנחה על ידי באת כוחו של המבקש במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. אין מקום לאפשר למבקש להשיב טיעון זה אל קדמת הבמה בשלב בו אנו נמצאים עתה, קרי, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור מתמקדת בפסק הדין שניתן על ידי הערכאה דלמטה, לאור זניחת הטענה על ידי באת כוח המבקש, לא נדרש בית המשפט המחוזי לדון בבקשתו של המבקש לחזור בו מן ההודאה, אשר על כן אין זה ראוי כי בית משפט זה יחזור וידון בבקשה זו, שכלל לא נדונה על ידי בית המשפט המחוזי.

כמו כן אין בידי לקבל את טענתו של המבקש לעניין חומרת העונש. שידורי רדיו בלתי חוקיים או כפי שנהוג לכנותם שידורי רדיו פיראטיים מהווים רעה חולה שיש להילחם בה ביד קשה וללא פשרות, וזאת על מנת לגדוע מן השורש נגע מסוכן זה. גזילת תדרי שידור בניגוד לחוק מערערת את הרציונאליים החשובים העומדים בבסיס הסדרת תחום שידורי הרדיו (ראו בג"ץ 1030/99 ח"כ אורון נ' יושב ראש הכנסת , פ"ד נו(3) 640, 651 (1999); בג"ץ 1/81 שירן נ' רשות השידור , פ"ד לה(3) 365 (1981); בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות נ' ממשלת ישראל , פ"ד נד(5) 451, 471 (2000); בג"ץ 7200/02 די.בי.אס. שירותי לוויין (1998) בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין , פ"ד נט(6) 21, 35 (2005); בג"ץ 6962/03 חברת מדיה מוסט בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין , פ"ד נט(3) 14, 25 (2004); אילנה דיין-אורבך "המודל הדמוקרטי של חופש הביטוי", עיוני משפט כ 377 (1996); גיא פסח "משאבי ביטוי – קווים לדמותם ומתווה להקצאתם" שקט מדברים – התרבות המשפטית של חופש הביטוי 299 (מיכאל בירנהק עורך, 2006); דפנה ברק "חופש הגישה לאמצעי התקשורת – איזון אינטרסים בתחום הזכות לחופש הביטוי" עיוני משפט יב 183, 184 (1987). ראו גם NBC v. United States , 319 U.S.

190, 213 (1943);

Red Lion Broadcasting Co. v. FCC, 395 U.S. 367 (1969) ; Stuart Minor Benjamin, The Logic of Scarcity: Idle Spectrum as a First Amendment Violation , 52 Duke L.J . 1 (2002); Stuart Minor Benjamin, Spectrum Abundance and the Choice Between Private and Public Control , 78 N.Y.U.L. Rev. 2007 (2003) ; Matthew L. Spitzer, The Constitutionality of Licensing Broadcasters , 64 N.Y.U. L. Rev. 990 (1989) ). במסגרת הסדרת תחום שידורי הרדיו, ולשם הגשמת הרציונאליים העומדים בבסיס הסדרה זו, נקט המחוקק, בחלק מן המקרים, בסנקציות פליליות כנגד גזילת תדרי שידור שלא כחוק. מכאן שיש לראות בחומרה רבה עבירות אלו משום שהערך המוגן בהם הוא שמירת זכויות בסיסיות ביותר בחברה דמוקרטית, וכן הבטחת אינטרסים ציבוריים ראשונים במעלה. על כן על בית המשפט לתת ידו למנוע פגיעה זו באמצעות הכבדת ידו וענישה משמעותית ומרתיעה כנגד אלו הלוקחים את החוק לידיהם וגוזלים באופן בוטה ובראש חוצות את תדרי השידור הציבוריים, ובכך אף לעיתים עלולים לסכן את ביטחון הציבור. יפים לעניין דברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי-ת"א) 70091/00 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2000):

" העבירות של תחנת שידור פירטיות כורכות עימן נזק לכלל הציבור. הנזק בא לביטוי: במישור הכלכלי – שלא די בכך שאין אוצר המדינה נהנה מתשלומי המס מהרווחים הנגבים ע"י מפעילי התחנה אלא שבעקיפין, ובנוסף אותם דמי פרסום נמנעים ממפעילי תחנות רדיו לגיטימיות מאושרות בין אם הן אזוריות ספציפיות ובין אם הן ארציות. כמו כן, נגרם עוול לכל אותם זכיינים חוקיים המשלמים סכומי כסף ניכרים, ובכלל זה אגרות והיטלים שונים, בטרם זכו לקבל את הרשיון המבוקש, סכומים שנחסכים מהמפעיל הפירטי. במישור הבטיחותי – שימוש בלתי מבוקר ומורשה בתדרים עשוי להפריע למשתמש בתדר החוקי בין אם זה תדר שדה תעופה ובין אם זה תדר של המשטרה, צבא ואחרים. ומעבר לכך, שליטתו של מאן דהוא בכלי תקשורת כמו רדיו טומנת בחובה חששות להעברת דברי בלע, הסתה וכיוצא בזה, וכבר היו דברים מעולם".

וכן דברים אשר צוטטו ברע"פ 5534/00

נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2000):

"אין ספק שהגיעה העת להטלת עונשים משמעותיים ומכאיבים בגין העבירות הללו, ועונשים אלה ראוי להם שיהיו על דרך של מאסר בפועל ממש ולא בעבודות שירות וכך הוא העונש הראוי גם בנסיבות המקרה דנן, גם לאחר שקילת הנסיבות האישיות. מאחר ומדובר בעבירות כלכליות הנושאות עימן רווחים קלים וניכרים, מוצדק אף לגזור על מבצעיהן קנסות כספיים נכבדים".

במקרה הנדון המבקש לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ולנתק עצמו ממעשי עבירה חמורים אלה, ובמקום זאת חזר וביצע עבירות מאותו סוג ממש, כאשר רק נקרתה ההזדמנות לפניו, למרות שמאסרים על תנאי היו, כאמור, תלוים ועומדים מעל ראשו (ראו ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי , פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). מכאן שעל המבקש הוטל בגין המקרה הנדון עונש מאסר הנוטה לקולה באופן ברור, והכבדת העונש הינה כתוצאה מהפעלת המאסרים המותנים באופן מצטבר בחלקם. איני מוצא כל הצדקה לטענתו של המבקש להקלה נוספת בעונשו, בייחוד לאור הכלל כי עונש מאסר על תנאי אשר מופעל ירוצה באורח מצטבר לעונש המאסר שגוזר בית המשפט בשל העבירה הנוספת (ראו סעיף 58 לחוק העונשין; ע"פ 3869/09 סלימן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.12.2009); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני ב 1704 (2009) והאסמכתאות המובאות שם).

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 7.2.2010 בשעה 10:00, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.