רע"פ 8162/98 בני דרור-מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ. אורדן מחשבים ומערכות

המבקש הינו מושב, המאוגד כאגודה שיתופית. המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת בפיתוח, שיווק ואחזקת מוצרי תוכנה.

ביום 9.5.91 התקשר המבקש עם המשיבה ב"הסכם הרשאת שימוש בתוכנה" (להלן: "הסכם ההרשאה"), לפיו התקינה המשיבה במחשב המבקש, תוכנה להנהלת חשבונות. על רקע זה, נתגלע סכסוך בין המשיבה לבין חברה בשם "אשרז", איתה התקשר המבקש קודם לכן לשם מיחשוב מערכת החשבונות שלו. הסכסוך בין חברת "אשרז" למשיבה הגיע לערכאות והסתיים בהסכם פשרה, לפיו קיבלה המשיבה מחברת "אשרז" את הזכויות בתוכנות המפורטות בנספח להסכם הנ"ל. ביום 9.6.91 קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק-דין, כשהמבקש היווה אף הוא צד להליכים.

ביום 14.3.94 הגישה המשיבה נגד המבקש קובלנה פלילית בבית משפט השלום, במסגרתה האשימה את המבקש בעבירות על סעיף 3(1) לפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "הפקודה"). בקובלנתה, טענה המשיבה כי היא בעלת זכויות היוצרים במערכות התוכנה שהתקינה אצל המבקש, וכי המבקש העביר שלא כדין את רשות השימוש בתוכנות לגופים כלכליים שונים שהוקמו על-ידי המבקש או הקשורים לו. כמו-כן טענה המשיבה בקובלנתה, כי המבקש הוציא את המחשב מרשותו בפברואר 94, ומסר אותו למשך מספר ימים לצד שלישי אלמוני (אחר-כך התברר שדובר בחברה בשם "ליינטק"), בזמן שתוכנות המשיבה מצויות על גבי המחשב.

במקביל, הגישה המשיבה נגד המבקש, תובענה אזרחית כספית בבית המשפט המחוזי. הדיון בתובענה האזרחית עוכב עד להכרעה בקובלנה הפלילית.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ח' כוחן) קבע כי המשיבה היא בעלת זכות יוצרים בתוכנה, הן מכוח האמור בהסכם ההרשאה בינה לבין המבקש, הן "מכוח העובדה שהיא יצרה באופן עצמאי את התוכנה או ביצעה בה שינויים" והן מכוח הסכם הפשרה בין המשיבה לבין חברת "אשרז", לפיו הועברו זכויות היוצרים בתוכנה למשיבה. לעניין הפרת זכות היוצרים, קבע בית משפט השלום כי נציג המבקש לא הכחיש שהענפים השונים של המושב שהופרטו, השתמשו בתוכנת המקור שהתקינה המשיבה במחשב המושב, והמשיכו בכך אף לאחר שהמשיבה שלחה למבקש מכתבי התראה כנגד שימוש זה. אשר על כן קבע בית המשפט כי המבקש הפר זכויות היוצרים של המשיבה לפי סעיף 3(1)(ג) לפקודה. לעניין העברת מחשב המבקש לחברת "ליינטק", קבע בית המשפט כי אינו מאמין לטענת נציג המבקש לפיה מחשב המושב הועבר לחברת "ליינטק" כדי להציגו למכירה, מבלי לדעת שתוכנת המקור שהתקינה המשיבה מצוייה במחשב. בית המשפט סבר כי מדובר בהסבר מיתמם וקבע כי בהעבירו את המחשב עם תוכנת המקור של המשיבה לחברת "ליינטק", הפר המבקש את זכויות היוצרים של המשיבה לפי סעיף 3(1)(ו) סיפא לפקודה. בסופם של דברים, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות לפי סעיף 3 (1)(ג) ו- (ו) סיפא לפקודה, גזר על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח, וכן חייב אותו לפצות את המשיבה בסך 20,000 ש"ח.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. במקביל, הגישה המשיבה ערעור על קולת העונש שנגזר על המבקש. שני הערעורים אוחדו ונידונו במאוחד בבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר) קיבל את ערעור המבקש באופן חלקי. המבקש טען בערעורו כי המשיבה לא הצליחה להבהיר מה הן התוכנות נשוא הקובלנה. בית המשפט המחוזי ענה כי לא היתה מחלוקת בבית משפט השלום שהמבקש הרשה את השימוש בתוכנות המשיבה לענפי המשק שהופרטו, וכי המחשב שהמבקש מסר לחברת "ליינטק" כלל בתוכו את תוכנת המקור שהתקינה המשיבה. על-כן קבע בית המשפט כי אין חשיבות לשאלה באיזו מערכת תוכנה בדיוק מדובר. בהמשך, פסק בית המשפט המחוזי כי מסקנת בית משפט השלום לעניין הבעלות וזכויות היוצרים של המשיבה בתוכנות שהותקנו במחשב המבקש, מקובלת עליו. לעניין הפרת זכויות היוצרים, פסק בית המשפט כי הוא מסכים למסקנותיו העובדתיות של בית משפט השלום בנוגע להעברת מערכות תוכנה לענפים שהופרטו והפכו לאישיויות משפטיות נפרדות. לא כך לעניין העברת התוכנה שהיתה מותקנת במחשב שהמבקש מסר לחברת "ליינטק". לדעת בית המשפט המחוזי, המחשב הועבר לחברת "ליינטק" לשם מכירתו, ולא לשם הצגת התוכנה בפני מאן דהוא. אין ראייה כי מישהו מאנשי חברת "ליינטק" ראה את התוכנה, או שלמבקש היתה "תועלת פרטית" בהעברת התוכנה לחברת "ליינטק". על כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, באופן שבוטלה הרשעת המבקש לפי סעיף 3(1)(ו) סיפא לפקודה בשל העברת המחשב לחברת "ליינטק", אך נותרה בעינה הרשעת המבקש לפי סעיף 3(1)(ג) לפקודה בשל מתן אפשרות שימוש במערכות התוכנה לענפי המושב שהופרטו. כמו כן פסק בית המשפט המחוזי כי סכום הפיצוי שעל המבקש לשלם למשיבה יופחת, ויעמוד על סך של 15,000 ש"ח.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו זה של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, מעלה המבקש טענות רבות. בין היתר חוזר המבקש וטוען כי המשיבה לא הבהירה מה הן התוכנות נשוא הקובלנה. כמו-כן טוען המבקש כי יש לבצע הרמת מסך ולראות את הענפים שהופרטו ואת המבקש כגוף אחד, מכוח היות הענפים חלק אינטגרלי מן המושב בעת כריתת הסכם ההרשאה עם המשיבה. בנוסף טוען המבקש כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע של "למעלה מכל ספק סביר". לחילופין, טוען המבקש כי הוא נתפס לטעות כנה בהאמינו כי אין בפעולותיו כדי הפרת זכויות יוצרים, ועל כן יש מקום לזכותו. בחלק האחרון של בקשתו, מעלה המבקש טרוניה בגין העדרו של חוק עדכני שיסדיר את סוגיית טיב והיקף ההגנה המוענקת לזכויות יוצרים בתוכנת מחשב, ומבקש מבית משפט זה להתוות מדיניות בנושא, ולקרוא להתערבות חקיקתית בתחום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. רוב טענותיו של המבקש הן טענות הנוגעות לממצאים עובדתיים ולמסקנות המתחייבות מהם, וכן להתרשמות בית המשפט קמא ממהימנות העדים. אין בכך כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות, המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ,

פ"ד לו (3) 123). טענת המבקש בחלק האחרון של בקשתו, אינה צריכה הכרעה בתיק שלפניי, ואין בה בנסיבות הענין שלפנינו, כדי להצדיק מתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.