רע"פ 8179/01 אהוד גילי פרנקל נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו (כבוד סגן הנשיא א' אבן ארי), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעניינו.

המבקש הורשע, בבית משפט השלום לתעבורה, על פי הודאתו בעבירה של נהיגה במהירות גבוהה מהמהירות המרבית המותרת בדרך עירונית. על המבקש הוטל קנס בסך 750 ש"ח או שבעה ימי מאסר תמורתם. כחודשיים לאחר מתן גזר הדין הגיש המבקש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לאפשר לחזור בו מהודאתו. בית משפט השלום דחה את בקשתו בנימוק שאין לו סמכות להיענות לה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ואף ערעורו נדחה. כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי ההודאה התבררה כ"מקח טעות", שכן לאחר שניתנה, עיין בא כוח המבקש בחומר הראיות והתברר לו כי לא הוכח שהדרך בה נסע המבקש היא דרך עירונית, ולפיכך הלה נסע במהירות המותרת. כן טוען המבקש, כי ניתן היה (ואף, לטענתו, ראוי היה) לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, על אף שבקשתו הוגשה לאחר שניתן גזר דינו. בהודעה המשלימה את טיעוניו מדגיש המבקש את הטענה בדבר הצורך להוכיח כי הוצב בכניסה לדרך בה נסע תמרור מסוג ב24-.

2.דין הבקשה להידחות. ההלכה בסוגייה של חזרת נאשם מהודאתו, מעוגנת בפסיקתו של בית משפט זה, ואין יישום ההלכה על נסיבות המקרה דנן מעלה בהקשר זה שאלה המצדיקה דיון בדרגה שלישית (ראו למשל: ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572). גם לגופו של עניין לא שוכנעתי כי בעניינו של המבקש התקיימו אותם נימוקים מיוחדים הדרושים על מנת להצדיק חזרה מהודאה. זאת, בין השאר, לאור הודאת המבקש בעובדות המיוחסות לו, ובהן העובדה, כי הדרך בה נסע הנה דרך עירונית, הכל כאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.