רע"פ 8184/11 אריאל מרקוסיאנץ נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 50618-10-10, כבוד סגן הנשיאה צ' סגל והשופטים מ' יועד הכהן ו- ב' צ' גרינברגר ) מיום 27.9.2011, שבמסגרתו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 2486/09 מיום 17.10.2010 (כבוד סגנית הנשיאה ר' פרידמן-פלדמן ), באופן שהוטל על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, חלף תקופת מאסר בפועל של 18 חודשים שהוטלה עליו על ידי בית משפט השלום.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, וכן עבירה של גניבה. ביום 21.7.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ממועד הכרעת הדין ועד למתן גזר הדין נדחו הדיונים מספר פעמים על מנת לאפשר למבקש להשתלב בקהילה טיפולית לצורך הליך גמילה מסמים, אך ביום 3.8.2010 הוא הורחק מהקהילה הטיפולית לאור החמרה בתפקודו. ביום 17.10.2010 הטיל, כאמור, בית המשפט על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בגזר דינו התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש שלפיה יש להטיל עליו עונש מאסר. מבחינת שיקולים לחומרה התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המבקש ולהמלצת שירות המבחן בעניינו. מבחינת השיקולים לקולה התחשב בית המשפט בהודאתו של המבקש, בכך שניסה להיגמל משימוש בסמים ובכך שאין לו הרשעות קודמות בעבירות רכוש. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי לנוכח האמור בתסקיר האחרון מטעם שירות המבחן, קיים חשש שהמבקש יחזור להשתמש בסמים ולבצע עבירות רכוש. לפיכך, קבע כי יש לקבל את עמדת המשיבה ולהטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות בקביעת תקופת המאסר.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור באופן חלקי, כאמור. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. בתסקיר זה צוין כי לנוכח העובדה שהמבקש נמצא נקי מסמים במשך תקופה ארוכה, המלצת השירות היא להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי. בעקבות תסקיר זה הסכימה המשיבה להפחתה מסוימת בעונש המאסר שהוטל על המבקש, אך התנגדה לכך שהוא יומר לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. בעקבות נסיבות חדשות אלה, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש על תשעה חודשים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור ומבקש כי יוטל עליו עונש שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל. לטענתו, בקשתו מעוררת סוגיה אנושית חריגה בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות והנזק הרב שעלול להיגרם לו במידה וייאלץ לרצות עונש מאסר בפועל לאחר שעבר הליך שיקומי ממושך. בין היתר, טוען המבקש, כי בקשתו חורגת מעניינו הפרטי ועוסקת במדיניות הענישה במקרים שבהם עבר הנאשם הליך שיקום מוצלח. לטענתו, במקרים אלה יש לתת עדיפות לאינטרס השיקומי תוך הימנעות ממאסר בפועל. עוד מדגיש המבקש את העובדה שאין לו הרשעות קודמות ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף טענותיו של המבקש, בקשתו אינה מעלה טענות מסוג זה. יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)).

בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כיוון שהוא מעורר סוגיה "אנושית-מצפונית", כפי שנטען בבקשה. בית המשפט המחוזי התחשב בהליך השיקום המוצלח שעבר המבקש ובהמלצת שירות המבחן והפחית את תקופת המאסר שהוטלה עליו לתקופה של תשעה חודשים, מחצית מהתקופה שקבע בית משפט השלום. זאת, למרות חומרת העבירות שביצע. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, שהוא עונש ראוי בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובכלל נסיבות המקרה.

תקוותי היא כי המבקש יתמיד במאמצי השיקום והגמילה בהם החל אף במסגרת המאסר, וכי הדבר יצלח בידו. חזקה על שירות בתי הסוהר כי יתן דעתו למצבו של המבקש במסגרת המענה הקיים לכך בין כותלי בית הסוהר, ובמידת האפשר ידאג לשלבו בתוכנית טיפולית.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.