רע"פ 8188/09 שלומי דבורה נ. מדינת ישראל

1.

יסוד לערעור נוסף על גזר-הדין, בו הופעל לחובת המבקש עונש של מאסר על-תנאי בעקבות הרשעתו באיומים על קצינת משטרה, מבקש בא-כוחו המלומד – עורך-הדין ישי שרון מן הסניגוריה הציבורית, למצוא בפרשנות מצמצמת של הוראת התנאי. זו התייחסה ל"עבירות אלימות" – מונח אשר להשקפת המבקש מן הראוי לבארו בצמצום, כך שידבר במעשים פיזיים בלבד, להבדיל מאלימות מילולית. המבקש מטעים, כי ערכאות המשפט הפלילי אינן תמימות דעים בענין זה, ויש מהן המבקשות לפיכך לדוק פורתא בגזירתה של הוראת התנאי, כך שתתייחס ל"עבירות אלימות לרבות איומים", ל"אלימות פיזית או מילולית" וכיוצא באלה ניסוחים.

2.

אין להסתפק, כך טוען המבקש, בקביעה שיצאה מלפני בית-משפט זה בפרשת סלע (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מח(1) 221, 227 (1993)), ובהחלטה שלא לקיים בה דיון נוסף בפירושו של המונח אלימות (דנ"א 4811/93 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' שלו (לא פורסם, 29.9.93)). "האלימות", נקבע באותה פרשה, "צורות שונות לה והמגע הפיזי הוא רק אחת מהן. הביטוי 'אלימות מילולית' [אינו] רק מטפורה; [זהו] ביטוי לשוני הנובע מהרחבת התודעה והתובנה האנושיים. מילים יכולות להיות אלימות כמדקרות חרב" ( שם , בפסקאות 5-4 להחלטתו של הנשיא מ' שמגר ). אלא שלטענת המבקש, אין לגזור מן הנאמר שם גזירה שווה לענינו, מן הטעם שכללי הפרשנות במשפט הפלילי שונים מאלה שבדין האזרחי, ולנגד עיניהם עקרון הבחירה בפירוש המקל עם הנאשם.

3.

השאלה היא אכן שאלה שבדין, ולה השלכות על ענינם של אחרים זולת המבקש, ובכל זאת איני רואה מקום לשוב ולברר את הפרשה בפני הרכב שופטים של בית-משפט זה. אמת, יש ובמשפט האזרחי נוהגים כללים, שמקומם לא יכירם כשעל הכף מוטלת שאלת חפותו של אדם. אף יש ממש בטענה כי הדין עשוי להעדיף פירוש המקל עם נאשם על זה המכביד עמו, וזאת נוכח משמעותה החמורה של הרשעה בפלילים. אך כלל אחרון זה אינו מבקש, אף לא יוכל, להסיג את גבולה של דרך הפרשנות הנוהגת עמנו זה מכבר, היא דרך הפרשנות התכליתית. אם יחול אותו כלל, הרי זה אך במקום בו ניסיון לפרש מונח שבדין על רקע תכליתו השיב את פניו של הפרשן ריקם. אין אלה פני הדברים במקרה שבפני.

4.

מנקודת מבטה של תורת המוסר אפשר לטעון, כי בכל עבירה יש מן האלימות. אך במישור המשפטי ברי כי אין המונח אלימות מקיף את שלל המעשים המנויים בדיני העונשין שלנו. יש מבין העבירות הקולעות במובהק לגדריה של התנהגות אלימה, ויש אחרות המצריכות בחינה מעמיקה יותר. מבלי למצות אומר, כי שימוש בכוח לשם פגיעה בגופו של אחר, או איום לעשות שימוש בכוח שכזה, הם מן המעשים המצויים בגרעינו של אותו מושג. פלוני, המגלה בדיבורו רצון לחנוק בזרועותיו אדם אחר – וכך עשה המבקש שבפני, נוהג לפי כל דעה מנהג אלים. אמת, לאלימות פנים רבות. קשת המעשים הבאים בגדרה היא רחבה. המבקש להרתיע אדם מפני נקיטתה אפשר כי יתקשה לנקוב – יהא זה מסיבות טכניות או מהותיות – בכל אחד ואחד מבין אלה. אך היטב תהא נהירה לו ההגבלה העקרונית אשר אותה יש להטיל. זה היסוד לנוסח המקיף המשמש לא אחת את ערכאות השיפוט בקובען עונש על-תנאי, והוא ששימש את בית-משפט השלום בענין שבפני. פירוש התנאי על רקע תכליתו אינו מותיר מקום לספק, כי העונש המותנה ביקש להרתיע את המבקש מפני נקיטתו של המעשה בגינו הוא הועמד לדין בפרשה זו. אין כל שחר לטענה כי משלא מימש את איומיו, היינו, לא כרך בפועל את ידיו סביב צווארה של המתלוננת וחנקה, ראוי המבקש לִפטור מהפעלתה של הסנקציה בגין האיסור שהפר.

לא ראיתי אפוא מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית.