רע"פ 8197/07 נדים מתכות בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

מבקש 2 וחברה שבבעלותו – היא מבקשת 1, הורשעו בבית-משפט השלום בחיפה בהשתמטות מתשלום מס בשיעור של כ-180,000 ש"ח, באמצעות הנפקת חשבוניות שלא דווח על קיומן. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש ששה חודשי מאסר ועוד שתי תקופות של מאסר על-תנאי, וכן הושת עליו קנס בסך 25,000 ש"ח. ואילו למבקשת, שחדלה בינתיים מפעילות, נגזר קנס סמלי בסך 100 ש"ח.

2.

בבית-המשפט המחוזי בחיפה חזר בו המבקש מערעור שהגיש על ההרשעה. באשר למידת העונש, ביקש שהות לסלק את חובו (שבצירוף ריבית ודמי פיגורים תפח עד כפליים ויותר משיעורו המקורי), בתקווה כי הסרת המחדל תיזקף לזכותו בידי ערכאת הערעור. בקשה זו נענתה, ואף כי לא עלה בידי המבקש לפרוע אלא פחות ממחצית החוב, ראה בית-המשפט המחוזי להקל בעונשו ופסק, כי חודש וחצי מתוך תקופת המאסר ירוצו בעבודות שירות.

3.

אף עם תוצאה זו סרב המבקש להשלים, ובבקשתו שבפני שב והשיג על חומרת העונש. את הבקשה תמך בטענות מטענות שונות, החל במחדליהן של רשויות המס המקימות, להשקפתו, הגנה מן הצדק, דרך מחדלה של ערכאת הערעור לנמק כדבעי את פסק-דינה, עבור בנסיבותיו האישיות הקשות וכלה במה שכינה "הסדר טיעון", שהופר בידי המשיבה באורח חד צדדי. בטענות אלו, רובן ככולן, אין ממש ומכל מקום אין הן מסוג הטענות המקימות בסיס להתיר את קיומו של ערעור שני. ואם בקריאה ראשונה סברתי, כי הטענה בדבר הפרתה של הסכמה שגובשה, אם גובשה, בין הצדדים, דורשת עיון מעמיק יותר, הרי מענה לכך נמצא לי בקביעותיה של ערכאה קמא, כמו גם בפרוטוקול הדיון בפניה, כי המבקש הוא שכשל במילוי חלקו בהסדר ונותר חייב לרשויות המס סכומי כסף ניכרים.

4.

דבר בבקשה שבפני אינו מצדיק, אפוא, הידרשות מחודשת – שלישית במספר – לענינו של המבקש, ומטעם זה החלטתי לדחותה.