רע"פ 8202/07 חיים סרוסי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין עבירת פריצה לרכב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וכן בעבירת היזק בזדון לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 6.1.2004 פרץ המבקש לרכב בכך ששבר את זכוכית חלון הרכב והכניס את ראשו אל תוכו. בעל הרכב הבחין בו בשעת מעשה ותפסו.

ביום 12.2.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט צ' קאפח ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 22.3.2006 גזר עליו בית המשפט שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל, וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירות כלשהן כנגד רכוש, למעט החזקת רכוש החשוד כגנוב, וזאת במשך שלוש שנים מתום ריצוי מאסרו.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70669/06).

בטרם הכרעתו בערעור, הפנה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' צ'רניאק , וד"ר

ק' ורדי ) את המבקש, לממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ) לבחינת התאמתו לביצוע עבודות שירות. ביום 3.7.2007 קבע הממונה בחוות דעתו כי המבקש אינו מתאים לריצוי המאסר בעבודות שירות וזאת לאחר שראיין אותו ביום 18.6.2007 ולאחר שלא הצליח ליצור עמו קשר טלפוני לקבלת דו"ח על טיפול הגמילה מסמים. ביום 15.7.2007 הפנה בית המשפט המחוזי בשנית את המבקש לממונה ובחוות דעת נוספת ציין הממונה כי ביום 14.8.2007 ראיין את המבקש. עוד צוין בחוות הדעת הנוספת כי מחומר שנאסף מהעובד הסוציאלי בעניין המבקש עולה כי בבדיקה מיום 5.7.2007 וכן בבדיקה שנתבצעה כחודש-חודשיים לפני כן, נתגלה כי המבקש השתמש באותה עת בסמי רחוב. מסקנתו של הממונה היתה כי לא ניתן לאפשר למבקש לבצע עבודות שירות, עקב היותו תלוי בקבלת תחליף סם ועקב אי התאמתו לעבודות השירות בהיותו משתמש בסמי רחוב.

ביום 27.8.2007 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בציינו כי לאור המלצתו השלילית של הממונה, לא ניתן היה להמיר את מרכיב המאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי אך לאחרונה ניתנה למבקש הזדמנות להשלים הליך שיקומי כאשר נידון ביום 12.12.2006 (ת"פ 2597/05) למאסר על תנאי. על אף זאת תוצאות שתי בדיקות שנערכו בחודשים 5/07-7/07 היו חיוביות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת באת-כוח המבקש כי הנסיבות האישיות המאפיינות מקרה זה מצדיקות דיון בגלגול שלישי. עניין לנו במבקש בן 42 אשר כמחצית חייו מכור לסמים. המבקש ניסה מספר פעמים להיאבק בהתמכרותו. בעת ביצוע העבירה היה המבקש בתקופת מעבר בחייו, בה התקשה לשמור על ניקיונו מסמים אולם הלה ביקש את עזרת שירות המבחן להתנקות מסמים. ביום 16.2.2006 השתלב בטיפול במ.א.מ.ץ לנפגעי סמים ובמהלך תשעת החודשים האחרונים, מבין עשרות בדיקות שתן נמצאו רק שתי בדיקות לא תקינות. לטענת באת- כוח המבקש מדובר בשלב ידוע בכל גמילה אשר אינו מצביע על כשלון התהליך. לאור מאמצי המבקש להתנקות ולנוכח החשש כי המבקש לא יצליח לעמוד בניקיונו בתנאי מאסר, מתבקש בית משפט זה לתת עדיפות מכרעת למשקל השיקום. עוד נטען בבקשה כי בניגוד לעמדת הממונה, מקובל כי אנשים המשתמשים במתדון משולבים במסגרת עבודות שירות.

מנגד טוען בא-כוח המשיבה כי מקרה זה אינו מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית וכן כי העונש אשר הוטל על המבקש אינו חמור אף נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש. האפשרות לריצוי המאסר בעבודות שירות נבחנה אולם הממונה קבע, בין היתר לאור העובדה כי המבקש שב להשתמש מספר פעמים בסמים, כי הוא אינו כשיר לביצוע עבודות שירות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

באת-כוח המבקש אינה טוענת כי עניין לנו בסוגיה המעלה שאלה עקרונית המצדיקה גלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). היא אף אינה טוענת כי עניין לנו בעונש המהווה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). טענתה היא כי מקרה זה מעלה שאלה אנושית-מצפונית אשר תמציתה היא האם על בית המשפט להקל בעונשו של המבקש לאור מאמציו להשתקם. שאלת האיזון בין השיקום לענישה הינה עדינה ביותר, וטענות באת-כוח המבקש לא נפלו על אוזן ערלה. אולם מספר ההזדמנויות שבתי המשפט מושיטים לאדם בכדי לעודד את שיקומו אינן בלתי מוגבלות. משהוחמצה הזדמנות זו על ידי המבקש (בת"פ 2597/05), החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להמיר את מרכיב המאסר למאסר על תנאי, הינה מתקבלת על הדעת ואיני מוצא מקום להתערבות בפסק-דינו.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 24.3.08 לא יאוחר משעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לשם תחילת ריצוי עונשו.