רע"פ 8251/98 בני אסולין נ. מדינת ישראל

ביום 14.1.99 דחיתי את בקשת המבקש לרשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 4034/98, וקבעתי כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 14.2.99, כפי שנקבע בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע נוסף של העונש. המבקש מנמק בקשתו זו בכך שהגיש לנשיא המדינה בקשת חנינה, ולחילופין- בקשה לקיצור עונש המאסר בפועל וריצויו בדרך של עבודות שירות. המבקש סבור כי יש מקום לאפשר עיכוב ביצוע נוסף של העונש עד להחלטת נשיא המדינה בעניינו, וזאת לאור הערתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' מודריק) בסוף פסק-דינו שניתן ביום 12.11.98, לפיה:

" ייאמר, שאילו הייתי 'חופשי' לגזור למשיב עונש מאסר שאיננו כבול במשכי מאסר מותנה שנגזרו על ידי ערכאה אחרת, קרוב לוודאי שהייתי גוזר עונש מאסר ממשי קצר יותר...

לנוכח ההערה האחרונה אני מחליט לדחות את ביצוע עונש המאסר ליום 14.2.99 ... אולי יוכל המשיב לפנות בפרק זמן זה אל הרשות החוננת, ושמא זו תמצא לנכון להקל בעונשו במידת מה".

לטענתו של המבקש, בקשת החנינה הוגשה לנשיא ביום 26.1.99, שכן הוא ביקש למצות את ההליכים העומדים לזכותו, וחיכה להחלטה בעניין בקשתו לרשות ערעור.

כלל הוא כי הגשת בקשת חנינה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע העונש. (ראו: רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם בעניינו של המבקש, הביע בית המשפט המחוזי דעתו כי אולי יש מקום לקצר במידת-מה את העונש על דרך חנינה, ואף ראה מקום לדחות את ביצוע העונש כדי לאפשר פנייה בבקשת חנינה לנשיא המדינה. כשלעצמי, ספק בעיני אם היה מקום לההערה האמורה של בית המשפט המחוזי, וזאת בהתחשב בדברים שקבע בית המשפט בפסק-דינו. אולם, נוכח הפתח שפתח בית המשפט המחוזי בפני המבקש, אינני רואה לשים מכשול. הערתו של בית המשפט המחוזי מהווה מאותן נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות דחייה בביצוע העונש.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 11.4.99 עד השעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.