פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8257/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סמיון אבדילוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71025/06 מיום 27.9.2006, שניתן על-ידי
כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא ו-ש' ברוש
בשם המבקש: עו"ד ישר
יעקובי
בשם המשיבה: עו"ד מיטל
שינדל
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 2373/05) בגין עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973(להלן: פקודת הסמים המסוכנים).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש מכר לשוטר סם מסוכן מסוג הרואין, תמורת 100 ש"ח.
ביום 20.4.2006 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' גרינברג) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שישה חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וכן שישה חודשי פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה, כי היה על בית-משפט השלום להטיל את עונש המאסר שנגזר על המבקש במצטבר לעונש מאסר שנגזר עליו בעניין אחר.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא ו-ש' ברוש) קיבל את ערעורה של המשיבה והורה, כי המבקש ירצה את עונש המאסר במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו בעניין האחר. עם זאת, החליט בית-המשפט המחוזי להפנות את המבקש לממונה על עבודות השירות, כדי שיבחן את האפשרות שהמבקש ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות.
בחוות-דעתו מיום 21.9.2006 קבע הממונה על עבודות השירות, כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות השירות, בשל התמכרותו לסמים ומכיוון שלא הציג כל תוכנית גמילה.
לנוכח חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, נתן בית-המשפט המחוזי ביום 27.9.2006 פסק-דין משלים, בו קבע, כי המבקש ירצה את עונשו בדרך של מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כנגד חומרת העונש בלבד, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי עליו לרצות את עונשו בדרך של מאסר בפועל, שכן החלטתו של הממונה על עבודות השירות הייתה פגומה, שכן התבססה על שיקולים פסולים.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להיענות לבקשה, שכן היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, עונשו של המבקש אינו חורג לחומרא מן העונשים המוטלים ברגיל על עבירות מהסוג אותן ביצע. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לממונה על עבודות השירות עומדת הסמכות, על-פי חוק סעיף 51ב לחוק העונשין, להמליץ על התאמתו של נידון למאסר לביצועו בעבודות שירות. המלצה זו לא הוגבלה בחוק לתחום מסוים, רפואי או אחר ועל-כן לממונה זכות מלאה לשקלל גם נתונים אחרים, כמו התנהגותו בעבר של הנידון. הגם שבית-המשפט איננו כבול להמלצה זו, הרי שההחלטה לקבל את המלצתו של הממונה במקרה דנן מבוססת היטב בנסיבות המקרה, כמו גם על שיקול דעתו המקצועי של הממונה על עבודות השירות, בכל הנודע לביצוע עבודות השירות על-ידי מי שעודנו מכור לסמים.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ההחלטה מיום 11.10.2006 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 3.12.06 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, יב בכסלו תשס"ז (3.12.06).
ש ו
פ ט