רע"פ 826/02 יוסף בן מחמוד כחילי נ. מדינת ישראל

המבקש הודה כי העסיק אדם תושב של הרשות הפלסטינית שנכנס לישראל ללא היתר, וכי סיפק לו מקום לינה. משכך, הורשע הוא בבית-משפט השלום בנצרת בעבירת העסקה והלנה שלא כדין, על-פי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. בבית-משפט השלום הושתו על המבקש עונש מאסר של שלשה חודשים לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, קנס בסך 2000 ש"ח, והתחייבות כספית.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש. מנגד, המדינה ערערה על קולתו של העונש. טענתו העיקרית של המבקש כנגד ההרשעה הייתה כי ישיבת ההקראה נערכה בו ביום שהוגש כתב-האישום נגדו, ובגידרה הודה הוא בעבירות שיוחסו לו. בכך, לטענתו, נפגעה זכותו לשהות של 48 שעות בין מועד הגשת האישום לבין מועד קיום הישיבה בבית-המשפט. באשר לעונש נטען, כי שלשה חודשי מאסר בפועל מהווים עונש חמור, הסוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת במקרים מעין אלה.

ערעור המבקש על ההרשעה נדחה, תוך שנקבע כי טענתו בדבר רצונו בשהות של 48 שעות לא נטענה בבית-משפט השלום, ועל-כן יש לראותו כמי שויתר עליה. עם זאת, ערעורו על גזר-הדין התקבל, ועונש המאסר בפועל הופחת לפרק-זמן של חודשיים.

על פסק-דין זה הגיש המבקש את הבקשה שלפניי, בגידרה חזר הוא על טענותיו בבית-המשפט המחוזי הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

בקשה זו אינה יכולה להתקבל. בטענות המבקש לעניין ההרשעה אין כל ממש, שכן גם בגידרה של בקשה זו אין הוא כופר בעובדות כתב-האישום, וממילא איננו טוען כי נגרם לו עיוות-דין. אף העונשים שהוטלו עליו הולמים את חומרת העבירות, ומשקפים את הסיכון הבטחוני הכבד הנגזר מהן. ראו: רע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטתה של ערכאת הערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית, איפוא.