רע"פ 8266/03 שריף כראג'ה נ. מדינת ישראל

המבקש עבר בשנת 1997 שתי עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה שבגינן נגזרו עליו עונשי מאסר על תנאי של ארבעה חודשים ושל תשעה חודשים. בשנת 2000 עבר המבקש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח ושימוש ברישיון נהיגה מזויף. בגין עבירות אלה השית עליו בית-המשפט לתעבורה, בין היתר, שנת מאסר על תנאי וכן הפעיל (באופן חופף) את עונשי המאסר על תנאי שהושתו עליו בעבר. על גזר-דין זה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי. בין היתר טען בערעורו, כי בית-המשפט לא היה רשאי להטיל עליו עונש מאסר שכולו על תנאי, וזאת לאור הוראת סעיף 54 לחוק העונשין שלפיה "הטיל בית המשפט עונש מאסר בשל עבירה נוספת, לא יורה שעונש זה יהיה כולו על תנאי". בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, וכי שנת המאסר על תנאי לא הוטלה בגין "עבירה נוספת", כמשמעה בסעיף 54 (דהיינו - עבירה מן הסוג שלגביו הוטל עונש המאסר על תנאי בעבר, והופעל כעת), אלא בגין עבירות אחרות, שבהן הורשע במשפטו הנוכחי. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבקשת רשות הערעור. כן מתבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש וטוען כי העונש שנגזר עליו סוטה מהקבוע בסעיף 54 לחוק העונשין. כן הוא טוען, כי בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות הקשות יש לבחון בשנית את גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה אשר מיצה עמו את מלוא חומרת הדין, ולשקול אפשרויות ענישה אחרות במסגרתן לא ירצה המבקש מאסר בפועל.

עיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, ומסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש אינו רלוונטי לסעיף 54, אלא הינו תוצאה (מוצדקת) של הפעלת עונשי המאסר על תנאי שהוטלו עליו בעבר. ואילו בקביעת בית-המשפט המחוזי, כי עונש המאסר על תנאי הוטל על המבקש בגין העבירות ה"חדשות" - שכמוהן לא עבר המבקש בעבר - אין כל יסוד להתערב (ראו: ע"פ 564/88 אדרי נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(1) 304). גם יתר טענותיו של המבקש אינן מצביעות על שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת ממקרהו הפרטי של המבקש, ואף לא על עיוות דין שנגרם למבקש. בנסיבות אלה אינני רואה עילה מוצדקת למתן רשות ערעור לבית-המשפט העליון כערכאה שלישית.

הבקשה נדחית. בכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר.