רע"פ 8294/18 יחיאל יקיר אביב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' נאות פרי ) בעפ"א 52837-07-18 מיום 24.10.2018 בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז' אריאלי ) בפק"ח 33934-01-18 מיום 14.6.2018.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה של אי הסגרת כלב שנשך בעל חיים אחר לפי סעיף 2(א) לתקנות הכלבת (החזקת כלבים, חתולים וקופים במאורות בידוד), התשי"ט-1959 וזאת על בסיס קביעות עובדתיות לפיהן כלבו של המבקש נשך כלב אחר בבעלות אדם אחר (להלן: המתלונן ) .

המבקש זוכה מעבירה של אי הסגרת כלב שנשך אדם לפי סעיף 4(1) לפקודת הכלבת, 1934, משלא הוכח אילו מבין הכלבים נשך את המבקש.

עוד נקבע כי בהודעת תשלום הקנס שנמסרה למבקש עקב אי ההסגרה לא נפלו פגמים שיש בהם כדי להביא לבטלותה. בית המשפט דחה את טענת המבקש לאכיפה בררנית.

3.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש לפיהן "הורשע וזוכה בו זמנית מאותה עבירה" שכן העבירה בה הורשע עוסקת באי הסגרת כלב שנשך בעל חיים והעבירה ממנה זוכה עוסקת באי הסגרת כלב שנשך אדם . כמו כן, נדחתה טענת המבקש בדבר קיום ליקויים בהודעת הקנס המחייבים בטלותה משנקבע כי המבקש ידע היטב מהי העבירה המיוחסת לו וכי הודעת הקנס התבססה על שיחתו עם הווטרינר לפיה ידע שהיה עליו להסגיר את כלבו. גם טענת האכיפה הבררנית נדחתה לאור השוני בהתנהלותו של המבקש אל מול התנהלותו של המתלונן.

4.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין קמא וחוזר בבקשתו על הטענות שנטענו בהודעת הערעור לבית המשפט המחוזי.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, משזו לא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ודחייתה לא תגרום לעיוות דין. זאת, בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982), אשר "מבחניה היכו שורש זה מכבר בפסיקת בתי המשפט בישראל, ואומצו באופן מלא גם בהליכים פליליים" (רע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל , בפסקה 6 (3.3.2005)).