רע"פ 8322/11 יעקב בן טוב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 44730-07-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף , מיום 6.10.2011), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בפ"ל 1227-10 (כבוד השופטת ש' קריספין-אברהם ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות. לפי המתואר בכתב האישום המבקש נהג ברכבו ביום 25.1.2010 כשבגופו מצויים תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. ביום 16.5.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ש' איזקסון ) את המבקש, בהיעדרו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. זאת, לאחר שהוא הוזמן כדין לדיון ולא התייצב. באותו היום גזר בית המשפט על המבקש עונש של קנס בסך של 7,500 ש"ח, 80 חודשי פסילה וכן שישה חודשי פסילה על תנאי.

ביום 14.10.2002 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו שבה טען כי לא ידע על מועד המשפט וכי אין בתיק אישור מסירה כנדרש. ביום 17.11.2010 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בבקשת המבקש שבמהלכו אמר בא כוחו כי הוא "חוזר על תוכן הבקשה לביטול גזר הדין". בסיום הדיון החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול הכרעת הדין אך להורות על ביטול גזר הדין שניתן ביום 16.5.2010. ביום 12.7.2011 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש ובסיומו הוטל עליו עונש של קנס בסך של 1,000 ש"ח, 20 חודשי פסילה, שישה חודשי פסילה על תנאי וכן מאסר מותנה. בגזר הדין התייחס בית המשפט לחומרת העבירה, לעברו הפלילי של המבקש וכן לנסיבותיו האישיות.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. במסגרת הערעור ביקש המערער להשיג על החלטת בית המשפט לתעבורה שלא לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהיעדרו. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כי אין לחלוק על קביעתו של בית המשפט לתעבורה שלפיה "התובע הגיש אישור על המצאת הזמנה לנאשם".

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט לתעבורה בכך שלא ביטל את הכרעת הדין ובכך שבחר לבטל את גזר הדין בלבד מבלי לנמק את החלטתו. עוד טוען המבקש, כי אמנם נקבע בפרוטוקול החלטתו של בית המשפט לתעבורה מיום16.5.2010 כי התובע הגיש אישור על המצאת ההזמנה לנאשם, אך לא נמצא אישור כזה בתיק בית המשפט.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות כיוון שהיא אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון נוסף בפני ערכאה שלישית. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, די בכך שבית המשפט לתעבורה ציין כי אישור המסירה הוצג לו. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי שאלת זימונו של המבקש לדיון בענייננו אינה רלבנטית שכן המבקש ביקש לבטל את גזר הדין בלבד ובקשתו נענתה ולכן ככל שהיה קיים פגם בכך שלא הגיע לדיון, פגם זה נרפא.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי, על אף טענותיו של המבקש, אינה מעלה שאלה מסוג זה. השאלה העולה מתיק זה היא האם המבקש הוזמן לדיון, אם לאו. ראשית, מדובר בשאלה העוסקת בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה סוגיות בעלות משמעות רחבה יותר. שנית, מקובלת עלי עמדת המשיבה שלפיה בדיון בפני בית המשפט לתעבורה ביקש בא כוחו הקודם של המבקש לבטל את גזר הדין בלבד. לפיכך, ועל אף שהמבקש החליף את ייצוגו, אין בכך כדי להצדיק את שינוי עמדתו ואת הבקשה לביטול הכרעת הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.