רע"פ 8327/04 יונה פלג נ. מדינת ישראל

1.בבקשה להרשות ערעור שהגיש בא כוח המבקש ביום 10.9.04 ביקש להרשות למבקש לערער על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים (כבוד השופטת נ' אהד), מיום 8.9.04 ומיום 9.9.04, שלפיהן – כך טוען הוא – נתבקשה תגובת המשיבה לבקשתו של המבקש לעכב ביצוע צו הריסה שניתן נגדו על ידי בית משפט השלום, בלי שנקבע בהחלטות פרק הזמן לתגובה ובלי שצו ההריסה עוכב בינתיים. בגדר הבקשה הגיש גם "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי". בהחלטתי שניתנה ביום הגשת הבקשות הוריתי למשיבה להשיב עליהן בכתב עד יום 21.9.04 וכן הוריתי לבא כוח המבקש לצרף תוך 5 ימים העתק קריא מודפס של ההחלטות שניתנו, לטענתו, בעניין הנדון, לרבות החלטותיו של בית משפט השלום, שהוזכרו בבקשה להרשות ערעור. כמו כן, הוריתי לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי לגבי ביתו של המבקש עד להחלטה אחרת.

באת כוח המשיבה הגיבה על הבקשה להרשות ערעור ועל הבקשה לעכב את הביצוע וציינה כי הבקשות לא הוגשו נגד המשיב הנכון, שהוא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו, וכן לא הומצאו לה הבקשות עם הגשתן. עוד טענה כי בא כוח המבקש לא המציא לה את העתקי הערעור והבקשה לעכב את הביצוע כאשר הגיש אותם, לטענתו, לבית המשפט המחוזי, ולפיכך לא יכלה להשיב על הבקשה האחרונה לבית המשפט המחוזי. התוצאה היא שבית המשפט המחוזי לא החליט עדיין בבקשה לעיכוב הביצוע לגופה. בשל כל אחד מטעמים אלה דינן של הבקשה להרשות ערעור ושל הבקשה לעכב את הביצוע להדחות. לטענתה, דינן של הבקשות להדחות גם לעצם העניין. כפי שפרטה בתגובתה חוזר המבקש ונוקט, במשך שנים "בהליכי סרק רבים ובנסיון לתעתע במשיבה ובבית המשפט" – כלשון בית משפט השלום, באחת מהחלטותיו הרבות בעניין – כדי למנוע את ההריסה וכל בקשותיו נדחו. הבקשות הנדונות הן נסיונות נוספים לעכב את ההריסה.

ביום 20.9.04 – דהיינו, באיחור של ימים מספר – הגיש בא כוח המבקש חלק מן המסמכים שנצטווה להגיש, בלי לצרף העתק קריא מודפס של כל ההחלטות שנתן בית משפט השלום ואף לא העתק קריא מודפס של החלטותיו של בית המשפט המחוזי שעליהן מבקש הוא להרשות לו לערער. בהחלטה נוספת, מיום 18.10.04, ניתנה לבא כוח המבקש, לפנים משורת הדין, האפשרות להשלים את החסר לא יאוחר מיום 19.10.04. גם הפעם לא ציית בא כוח המבקש להחלטה ולא השלים את החסר במלואו. ב"תגובה להחלטה" שהגיש ביום 19.10.04 ציין כי בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי מיום 8.9.04 נאמר: "התגובה אינה ברורה נא לשלוח תגובה מודפסת"; ובהחלטתו השנייה מיום 9.9.04 נאמר: "יש לקבל תגובת המשיבה". על אלה הוא מערער.

2.חזרתי ועיינתי בבקשותיו של בא כוח המבקש, בהודעותיו השונות, במסמכים שצירף ובתגובת באת כוח המשיבה לבקשות, ושוכנעתי שיש לדחות את הבקשות, הן מטעמים דיוניים והן לעיצומן. הטעם הדיוני הראשון הוא שבא כוח המבקש הגיש את הבקשות נגד עיריית תל אביב, שלא הייתה בעל דין בהליכים בבית משפט השלום, במקום נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו (ראו החלטתו של כבוד השופט א' ריבלין ברע"פ 2328/03 מאיר שממה נ' עיריית תל אביב (טרם פורסם)). הטעם הדיוני השני הוא שהבקשות מוקדמות, משום שהיה על בא כוח המבקש לעתור תחילה לבית המשפט המחוזי בבקשה להחליט בבקשתו לעכב את הביצוע, ורק אחרי מתן ההחלטה היה רשאי להשיג עליה. יתר על כן, בא כוח המבקש סיכל בעצמו את מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בכך שלא המציא לבאת כוח המשיבה את העתקי הערעור והבקשה לעכב את הביצוע שהגיש, לטענתו, לבית המשפט המחוזי, ולפיכך לא יכלה להשיב על הבקשה. גם לעצם העניין אין יסוד להשגותיו של בא כוח המבקש ולכך די בציטוט דבריו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בדחותו עתירה שהגיש המבקש לפני כשנתיים ימים:

"לאחר מתן צו ההריסה האמור, החל העותר ליזום שורה ארוכה של הליכים משפטיים, שקצרה היריעה מלתאר את השתלשלותם המדוייקת. העותר פנה במקביל לכל הערכאות האפשריות, ביקש סעדים זמניים ואף דחה דיונים בערכאות השונות בטענה שיש להמתין עד לקבלת החלטה של בית משפט אחר, שדן בסוגיה. במעשיו האמורים הצליח העותר לדחות את ביצוע צו ההריסה עד יום זה--- העותר עשה כל שניתן על מנת לדחות את ביצוע צו ההריסה. העותר פנה לערכאות שונות באופן מקביל, הגיש בקשות בהן חזר על טיעונים קודמים וניסה לדחות מתן החלטות בערכאות אלה, בטענה שיש להמתין לקבלת החלטה מערכאה אחרת". (בג"ץ 8881/02 יונה פלג נ' עיריית תל-אביב-יפו תק-על 2002(3), 576).

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית ועימה נדחית הבקשה לעכב את הביצוע.

המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 10,000 ₪.