רע"פ 8330/09 אלי גרמה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בתיק ע"פ 10118-04-09, מיום 3.9.2009, בגדרו נתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה מיום 15.3.2009 בתיק פלילי 2854/08.

כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום, בהם יוחסו לו עבירה של התפרצות לבנין שאינו משמש בית מגורים, בכוונה לבצע בהם גניבה או פשע, לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של התפרצות לבנין שאינו משמש בית מגורים וביצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין; וכן עבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין.

על פי האישום הראשון, בחודש יוני 2008, שבר המבקש באמצעות זריקת אבנים, את חלון הראווה של חנות בבעלותו של דוד מרציאנו בעיר ראש העין. לאחר שפרץ לתוכה, הוא עבר דרך התקרה לבית העסק "עמית" הממוקם בסמוך ונטל משם מחשב המשמש כקופה. לפי עובדות כתב האישום השני, בחודש מאי של אותה שנה, המבקש נכנס ללא אישור הבעלים לבית העסק "שובע בר", שבר את הקיר שחיבר בינו לחנות "יד יצחק" ונטל מכספת החנות סכום כסף בשיעור בלתי ידוע.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט ל' לבאון ) על פי הודאתו, במיוחס לו בשני כתבי האישום. ביום 15.3.2009 גזר עליו בית המשפט עונש מאסר בפועל של 12 חודשים – כאשר נקבע, כי ארבעה מתוכם ירוצו בחופף לעונש מאסר נוסף, אותו ריצה המבקש באותה עת בגין עבירות רכוש אחרות בהן הורשע, בת"פ 8248-06-08 – ומאסר על תנאי של תשעה חודשים. כמו כן, הורה בית המשפט למבקש, לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות רכוש, בגובה 4,000 ש"ח ולשלם לדוד מרציאנו ולבעליהם של בתי העסק "עמית" ו"שובע בר" פיצוי, בסך 1,000 ש"ח כל אחד.

על גזר דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור על ידי המשיבה, כנגד קולת עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש. ביום 3.9.2009 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, מ' יפרח ול' ברודי ) את טענות המשיבה והגדיל את עונש המאסר בפועל ל-20 חודשים, בעודו קובע, כי שישה מתוכם ירוצו בחופף לעונש בת"פ 8248-06-08.

בבקשה שבפניי, מביע המבקש חרטה על ביצוע העבירות נשוא תיק זה, מדגיש שהודה בביצוע העבירות ומציין, שלא נתגלו אצלו בעיות משמעת בתקופת מאסרו. לדבריו, העבירות נשוא התיק דנן בוצעו על רקע פיטוריו מהעבודה ועל אף התמכרותו לסמים בעברו הרחוק, הוא היה נקי מסם בשש השנים שקדמו לפיטורים. לאור זאת, הוא מבקש להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו, לדחות את תשלום הפיצוי למתלוננים בשל מאסרו ולמנות עבורו סנגור ציבורי.

דין הבקשה, ככל שהיא נוגעת להקלה בעונש ולמינוי הסנגור, להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין הבקשה שבפניי נמנית על אותם מקרים ועל כן דינה להידחות כאמור.

לגופם של דברים, הודאה וחרטה על המעשים, כמו גם תואנת הקשיים הכלכליים והתמכרותו לסמים, אינן מכסות על השיקולים לחומרה בתיק הנדון. הפריצות לבתי העסק מצביעים על תכנון מחושב ומלבדם הורשע המבקש כאמור בעבירות רכוש נוספות – פריצה לרכב ושימוש ברכב ללא רשות – אותן ביצע באותה התקופה, בחודש יוני 2008. אין המדובר כאן במעידה חד פעמית מדרך הישר, כי אם בחזרה אומללה ומצערת של המבקש לדפוס העבריינות המוכר לו. עברו הפלילי עשיר בעבירות של התפרצות וגניבה, וכן בעבירות סמים, איומים, שימוש במסמך מזויף ועוד. המבקש תפקד משך שש שנים כאזרח מן השורה והתרחק משימוש בסמים. עונש המאסר בפועל ראוי שישמש לו לצורך הפנמת הפסול שבמעשיו וחזרה למסלול חיים נורמטיבי. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון למנות למבקש סנגור ציבורי כבקשתו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית לענין ההקלה בעונש ומינוי הסנגור. בשל הארכת תקופת מאסרו של המבקש על ידי בית המשפט המחוזי, יידחה המועד האחרון לתשלום הפיצוי למתלוננים, עד ליום 15.6.2010.