פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8336/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מחמוד סראחין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 3.11.10 בעפ"ג 33640-07-10 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ר' לורך, ז' בוסתן וצ' דותן
בשם המבקש:
עו"ד אלון אייזנברג
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 33640-07-10, כבוד השופטים ר' לורך , ז' בוסתן ו- צ' דותם ) מיום 3.11.2010 אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (ת"פ 1738-09 מיום 27.6.10 (כבוד השופטת ש' דקל-נוה ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של שהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיפים 12(1)+1(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נתפס ביום 21.8.2009 כאשר הוא שוהה בישראל שלא כדין. באותן נסיבות, איים המבקש על השוטרת וכן נמלט ממנה וניסה לברוח לאחר שהודיעה לו כי הוא מעוכב.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש בהתאם להודאתו וגזר עליו עונש של מאסר למשך שלושה חודשים ויום וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המבקש וכן לנסיבותיו האישיות.
על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז אשר דחה את הערעור וקבע כי התנהגותו של המבקש עובר למעצרו וצירוף העבירות הנוספות לעבירת השהייה בניגוד לחוק מחייבים הטלת עונש משמעותי ומוחשי.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות והמשפחתיות וכי העונש שהוטל עליו הינו עונש כבד אשר חורג מהעונש המוטל במקרים דומים על נאשמים אזרחי מדינת ישראל.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. בנוסף , הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות. מעבר לנדרש אוסיף כי העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, והולם את העבירות בהן הורשע ואת התנהגותו כלפי השוטרת אשר מילאה את תפקידה כדין. בית משפט השלום התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש בעת שגזר את דינו ובית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי העונש שהוטל עליו מאזן כראוי בין נסיבותיו האישיות לבין חומרת העבירות שביצע ומתיישב עם הפסיקה המנחה בעניין זה. מסקנה זו מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לנוכח האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ח' בכסלו התשע"א
(15.11.2010).
ש ו פ ט