רע"פ 8348/05 מוסא חלף נ. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה-מחוז צפון

המבקש הגיש למשיבה בשנת 1999 בקשה להתיר לו לבנות קומת קרקע בגוש 18861 חלקה 29 באדמות הכפר ראמה, הכוללת פנצ'ריה, מוסך חשמלאות רכב, מרפדייה, חנות חלקי חילוף ומחסן לתחנת דלק קיימת (להלן: המקרקעין). הבקשה נענתה בשנת 2001. תוקף ההיתר הוגבל לשלוש שנים מיום נתינתו. בשנת 2002 הגיש המבקש בקשה נוספת למתן היתר בניה לבניית קומת משרדים מעל קומת עמודים קיימת לשירות התחנה, ואף בקשה זו נענתה בשנת 2003. בשנת 2004 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בעכו בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד בטענה, כי המבקש ביצע עבודות בנייה במקרקעין תוך סטייה מהיתר הבניה השני שקיבל: סגירת קומת עמודים, סגירת מרפסת, סגירת גרם מדרגות ובניית קיר בלוקים על גג המבנה. בית משפט השלום נעתר לבקשה והוציא צו הפסקה שיפוטי כמבוקש. המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול הצו בהתאם לסעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, אולם בקשתו נדחתה. בית-משפט השלום (כב' השופט ש' שר) נימק את החלטתו לדחות את הבקשה לביטול הצו השיפוטי בכך, שהתנהלות המבקש היתה חסרת תום לב, בכך שהגיש את הבקשה הנוספת לבניית קומת משרדים "מעל קומת עמודים קיימת", ולאחר מכן פעל בהתאם להיתר הראשון וסגר את קומת העמודים, וזאת חרף העובדה, שעבודות סגירת קומת העמודים נסתיימו לאחר שפג תוקפו של ההיתר הראשון. בית-משפט השלום קבע זאת בניגוד לגרסת המבקש שאותה מצא לא אמינה, ותוך אימוץ גרסת המפקח, שלפיה עיון בתמונות שהוצגו מעלה, כי עבודות הבניה נעשו לכל המוקדם כשלושה חודשים לאחר פקיעתו של ההיתר הראשון.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' גריל, א' שיף וי' כהן) דחה את הערעור בקובעו, כי אין מקום להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית וכי עיון בתמונות מוביל לאותה מסקנה שהסיק בית-משפט השלום. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי העובדה שהמבקש ביקש לבנות קומת משרדים "מעל קומת עמודים קיימת" יצרה בפני המשיבה מצג, כי הוא אינו מתכוון לממש את ההיתר הראשון, וכי המשיבה נענתה לבקשתו למתן ההיתר השני על סמך המצג שיצר. לפיכך, כאמור, דחה את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה חוזר המבקש על טענותיו, לפיהן סגר את קומת העמודים וביצע את יתר עבודות הבניה בהתאם להיתר הראשון, שהיה בתוקף במועד הרלוואנטי, ושמעולם לא בוטל על-ידי המשיבה וכי לא היה מקום לקבוע בנסיבות העניין שהוא ביצע עבודות בניה ללא היתר. מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להרשות למבקש לערער על פסק-הדין וכי לגופו של עניין בבקשת ההיתר השני, יצר המבקש מצג כאילו אינו מתכוון לממש את ההיתר הראשון, ולפיכך אין הוא יכול לטעון, כי ביצע את העבודות על בסיס ההיתר הראשון, שכן הוא בוטל הלכה למעשה בנסיבות הענין. מכל מקום נקבע עובדתית, כי פעולות הבנייה נעשו לאחר פקיעת ההיתר הראשון ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתו של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי חרף ניסיונו של המבקש להציגה ככזו (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בענייננו, סברו שתי הערכאות הקודמות, כי המבקש ביצע עבודות בנייה כאמור ללא היתר, וזאת תוך שנהג בחוסר תום לב בכך שהגיש בקשה נוספת להיתר בניה, אך פעל בהתאם להיתר הראשון. כן נקבע עובדתית, כי עבודות אלו בוצעו לאחר שפג תוקפו של ההיתר הראשון וכידוע, כלל הוא, כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו, למעט במקרים חריגים שלא מתקיימים במקרה דנן. בנסיבות אלה, לא מצאתי, כי יש מקום להתערב בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.