פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8396/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם בוסקילה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 3.9.10 בעפ"ג 8161-06-08 שניתן על ידי
כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, ז' כספי – סג"נ ומ' פינקלשטיין
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 8161-06-08, כבוד השופט א' טל – סגן נשיא ) מיום 3.5.2010 בו נדחתה בקשתו של המבקש לאפשר לו לערער על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ 3870/07 ות"פ 1032/08, כבוד השופט ל' ברודי ).
כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום. בראשון, שהוגש במסגרת ת"פ 3870/07 הוא הואשם בעבירה של שוטטות, לפי סעיף 216(6)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). בשני, שהוגש במסגרת ת"פ 1032/07 הוא הואשם בשלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.
ביום 29.4.2008 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובאותו היום הטיל עליו עונש של מאסר בפועל למשך ארבעה חודשים; הפעלת מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים שהוטל על המבקש בתיק קודם, כך ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודש אחד בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה; שבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית; חודש מאסר בפועל לריצוי בחופף לעונשי המאסר הנ"ל; וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של שוטטות למטרה אסורה, או עבירה כנגד הרכוש (למעט לפי סעיף 413 לחוק).
על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז וביום 30.6.2008 נשלחה לו הזמנה לדיון בערעור ליום 3.9.2008. המבקש לא התייצב לדיון ולאור בקשת המשיבה ניתן פסק דין אשר מחק את הערעור (כבוד השופטים א' טל , ז' כספי ו- מ' פינקלשטיין ). ביום 24.3.2010 הגיש המבקש בקשה "להארכת מועד ערעור" בה טען כי הוא חף מפשע וכי הוא מבקש שיתאפשר לו להגיש ערעור. ביום 3.5.2010 דחה בית המשפט (כבוד השופט א' טל) את הבקשה וזאת לאור הזמן הרב שחלף מאז מתן פסק הדין אשר דחה את הערעור בשל אי התייצבות המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי לא קיבל את ההזמנה לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי ולכן לא הגיע לדיון במועד.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה מיום 11.11.2010 ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש כתב את הערעור על גזר דינו של בית משפט השלום ביום 18.5.2008. כאמור, הוא לא התייצב לדיון שנקבע ליום 3.9.2008 ורק ביום 24.3.2010 הגיש בקשה נוספת בעניין הערעור שהגיש. על כן, נראה כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי יש לדחות את הבקשה לאור פרק הזמן הארוך, יותר משנה וחצי, אשר חלף ממתן פסק הדין בערעור עד להגשתה. עוד אציין כי טענותיו של המבקש בבקשה מתמקדות בהרשעתו בעבירות שיוחסו לו, וזאת על אף העובדה שהורשע במסגרת הסדר טיעון. מעיון בפרוטוקול הדיון בפני בית משפט השלום עולה כי המבקש, אשר היה מיוצג, אישר את הסדר הטיעון בעצמו ואף אישר כי הבין את הסברו של בית המשפט. על כן, נראה כי אין בטענותיו של המבקש בפניי בכדי להצדיק
בנסיבות אלה את ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"א (28.12.2010).
ש ו פ ט