רע"פ 8410-22 רע"פ 8410-22

1.בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיאה א' ביתן, כבוד השופט י' ליבדרו וכבוד השופטת פ' גילת כהן) בעפ"ג 13609-07-22 מיום 26.10.2022. בגדרו, התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת ש' חביב) בת"פ 52226-08-17 מיום 25.05.2022.

הרקע לבקשה והבקשה

2.המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות מלא, ב-170 עבירות ניכוי מס תשומות ללא מסמך, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ); וב-111 עבירות של קיום או הרשאה לאחר להכין או לקיים פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, במזיד, בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(4) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

3.על-פי המתואר, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, שימש המבקש, עוסק מורשה בתחום הבניה – כדירקטור, בעל מניות ומנהלן הפעיל של שלוש חברות שהתאגדו ונרשמו כדין כחברות בעירבון מוגבל: א.ד. הדר פרויקטים בע"מ; א.ד. אדר בניה אחרת בע"מ; ו-א.ד. סי בנייה בע"מ.

בתקופה שבין חודש אפריל 2009 לבין חודש פברואר 2010, הגיש המבקש למנהל מכס ומע"מ 11 דוחות תקופתיים, בהם ניכה מס תשומות על סמך 60 חשבוניות מס פיקטיביות, שמס התשומות שנוכה בגינן בדוחות התקופתיים עומד על סך של 927,421 ש"ח.

בתקופה שבין חודש פברואר 2010 לבין חודש ינואר 2011, המבקש וא.ד. הדר פרויקטים בע"מ, הגישו למנהל מכס ומע"מ 12 דוחות תקופתיים, בהם ניכו מס תשומות על סמך 51 חשבוניות פיקטיביות, שמס התשומות שנוכה בגינן בדוחות התקופתיים עומד על סך של 984,006 ש"ח.

בתקופה שבין חודש אפריל 2013 לבין חודש דצמבר 2013, המבקש וא.ד. אדר בניה אחרת בע"מ, הגישו למנהל מכס ומע"מ 9 דוחות תקופתיים, בהם ניכו מס תשומות על סמך 46 חשבוניות פיקטיביות, שמס התשומות שנוכה בגינן בדוחות התקופתיים עומד על סך של 883,010 ש"ח.

בתקופה שבין חודש אפריל 2013 ועד חודש יולי 2014, המבקש וא.ד. סי בנייה בע"מ הגישו למנהל מכס ומע"מ 9 דוחות תקופתיים, בהם ניכו מס תשומות על סמך 13 חשבוניות מס פיקטיביות שמס התשומות שנוכה בגינן בדוחות התקופתיים עומד על סך של 312,760 ש"ח.

בסך הכל הוגשו 170 חשבוניות מס פיקטיביות בסך כולל של כ-22 מיליון ש"ח, שהמע"מ אשר נגרע מקופת המדינה בגינן עומד על כ-3.1 מיליון ש"ח.

4.במסגרת ההליך בבית משפט השלום, כפר המבקש בעבירות שיוחסו לו, וטען כי כלל החשבוניות התקבלו כדין בדוחות שהוגשו לשלטונות המס. בית משפט השלום דחה את גרסתו של המבקש, וביום 20.05.2020, כאמור, הרשיע אותו בדין.

5.ביום 25.05.2022, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והשית עליו עונש של שנת מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הולם הנע בין 30 לבין 50 חודשי מאסר בפועל, וזאת – נוכח חומרת מעשיו של המבקש, נסיבות ביצועם וכן מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. בעת שקבע את עונשו של המבקש בתוך גדרי המתחם, נתן בית משפט השלום את דעתו לשיקולים לקולא הקיימים בעניינו, ובעיקרם נסיבותיו האישיות. עוד נתן בית המשפט את דעתו לשלושת תסקירי שירות המבחן שהוגשו, מהם עלה כי למבקש התמכרות לסמים, רקע משפחתי מורכב – וכי הוא החל בתהליך שיקומי משמעותי, שעלול להיפגע עקב מאסרו. בהתאם לאלה, מצא בית המשפט כי קיימות נסיבות אשר מצדיקות לסטות מהמתחם שקבע, והעמיד את עונשו על שנת מאסר בפועל.

6.המשיבה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום. במסגרת ערעורה, טענה כי העונש שהוטל על המבקש מקל עמו יתר על המידה ואינו הולם את חומרת מעשיו ונסיבות ביצועם. זאת ועוד, נטען, כי ניתן משקל ביתר לנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר לא לקח אחריות על מעשיו ולא פעל כדי להסיר את מחדלו.

ביום 26.10.2022, קיבל בית משפט קמא את ערעור המשיבה. בית משפט קמא עמד על חומרת מעשי העבירות אשר הצדיקו לפחות את מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט השלום – 30 עד 50 חודשי מאסר בפועל. זאת ועוד, ציין בית משפט קמא כי המבקש לא לקח אחריות על מעשיו, והחל לטפל בנושא השימוש שלו בסמים רק לאחר מתן הכרעת הדין; וכן, כי לא טען באף שלב בחקירותיו ובעדותו בבית המשפט לקשר בין התמכרות לסמים לעצם ביצוע העבירות. לאור אלה, קבע בית משפט קמא, כי המשקל שנתן בית משפט השלום לנושא השימוש בסם של המבקש – גדול מהראוי, והעמיד את תקופת המאסר בפועל של המבקש על 24 חודשים, תוך הותרת הענישה הנלווית על כנה.

7.המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפניי.

8.המבקש טוען, כי שגה בית משפט קמא בהכפלת עונש המאסר שהטיל בית משפט השלום על המבקש. זאת, לאור המלצת שירות המבחן על הטלת עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות; נסיבות חייו של המבקש; הצורך לאפשר לו תהליך שיקומי לגמילה מסמים; ואף לאור האינטרס הציבורי הקיים לעודד אותו לעבור שיקום. עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא דחה "ממצאי מהימנות מובהקים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית ששוכנע בקשר שבין התמכרות המבקש לסמים קשים לבין ביצוע העבירות דנן".

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

10.הלכה היא, כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול השלישי" שמורה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 6077/22 אלחלים נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.09.2022)). זאת ועוד, במקרים בהם הבקשה נסובה על חומרת העונש כשלעצמה, לא תינתן רשות ערעור אלא כאשר העונש שנגזר על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (ע"פ 5757/22 כמיסה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (01.09.2022)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלה, ודי בכך כדי לדחות אותה.

11.כאמור, המבקש טוען כי בית משפט קמא שגה במידת ההתערבות בגזר הדין, ובהכפלת עונשו – כאשר בקשתו נסובה אך על חומרת העונש. אכן, כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור לא תמצה את הדין עם נאשם (ע"פ 1079/16 מדינת ישראל נ' נחמן, פסקה 28 (01.08.2016)). ואולם, דומה כי הדין לא מוצה עם המבקש, מקום בו מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו נע בין 30 ל-50 חודשי מאסר בפועל. שכן, גם לאחר שהתקבל ערעור המשיבה, והוכפל עונשו של המבקש, העונש שהושת עליו נמצא מתחת לרף התחתון של מתחם זה.

12.זאת ועוד. עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, כי הוא נתן דעתו לכלל השיקולים לקולא הקיימים בעניינו של המבקש, ועל כן השית עליו עונש החורג מגבולו התחתון של מתחם הענישה שנקבע, וזאת "לפנים משורת הדין ומתוך רצון לעודד את המשיב [ המבקש – ח.כ.] בדרך השיקומית שבה החל". כך, שככל שקיימת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת, הרי שמדובר בסטייה לקולא, ולא לחומרא. בהתאם לכך, ובנסיבות העניין, לא מצאתי כל הצדקה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

13.סוף דבר: הבקשה נדחית.