רע"פ 843/03 יעקב אטיאס נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בחיפה בעבירה של הפרת זכויות יוצרים. זאת, לאחר שבדוכן שהקים נתפסו קלטות וידאו ותקליטורים מזויפים. לאחר שלבקשת המבקש צורפו תיקים נוספים, הטיל עליו בית-משפט השלום, בהתחשבו בהודאת המבקש במיוחס לו ובהיעדרן של הרשעות קודמות, 9 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

המדינה הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעורה, בקובעו כי מדובר בשישה מקרים שונים בהם נתפסו ברשות המבקש קלטות ותקליטורים מזויפים, כי המבקש לא נרתע והמשיך במעשיו, כי עבירת הפרת זכויות היוצרים היא בבחינת "מכת מדינה", וכי לאור נפיצותה של העבירה, הרווחים הקלים שבצידה והצורך בהרתעת הרבים יש להחמיר בעונשו של המבקש. עוד קבע בית-המשפט, כי לטענת המבקש, לפיה הודה בבית-משפט השלום במסגרת הליך פישור שערכה השופטת, אין כל זכר בפרוטוקול הדיון שנערך בפניה, וכי היה בידי באת-כוחו של המבקש די זמן לעתור בבקשה לתיקון הפרוטוקול. בית-המשפט הטיל על המבקש 60 ימי מאסר בפועל, שלא על-דרך של עבודות שירות, וקנס בסך 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענתו, כי בית-משפט השלום הודיע לצדדים על העונש המוצע והראוי לדעתו, וכי רק בעקבות הודעה זו הסכים להודות בעובדות כתב-האישום. המבקש הודיע כי הגיש לבית-משפט השלום בקשה לתיקון פרוטוקול. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי. זאת, על-אף טענתו בדבר הליך של פשרה שהתקיים בפני בית-משפט השלום. טענה זו נבחנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ונדחתה על-ידיו, ואין בה כדי להצדיק את התערבות בית-משפט זה בגזר-הדין.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה בתאריך 2.2.03 עד השעה 12:00.