רע"פ 8486/04 מיכאל שבצנקו נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בקריות (כבוד סגן הנשיא השופט א' מגן) הרשיע את המבקש על פי הודייתו בעבירות של קשר לעוון, תקיפה כדי לגנוב וגניבה, וגזר עליו מאסר לתקופה של 8 חודשים לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה לתקופה של 9 חודשים נוספים. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו.

בבקשתו שלפני מבקש המבקש להרשות לו לערער על פסק הדין. בגדר הבקשה מבקש הוא לעכב את ביצוע עונש המאסר.

2.אין ממש בבקשה.

המבקש, בהיותו עריק מצה"ל ונושא נשק, יחד עם אחר, החליטו לחטוף את כספו של קשיש, יליד 1920, שקיבל כסף מידי פקידת בנק והכניסו לתיקו. השניים עקבו אחריו ואחרי ששותפו של המבקש משך את תיקו של המתלונן מעל כתפו, נמלטו השניים מן המקום בריצה. למשמע צעקותיו של המתלונן, ואחרי שאשה שצפתה בהם צעקה אף היא, השליכו את התיק, שהכיל כסף, מסמכים ומזון. בית משפט השלום נתן דעתו על עברו הפלילי המכביד של המבקש, כמו על נסיבותיו האישיות, וכך עשה גם בית המשפט המחוזי שהוסיף וציין כי אחרי שעשה המבקש את מעשי העבירה שבגינם הורשע ביצע גם עבירות אלימות, גניבות ושימוש בסמים. בבקשה שלפני חוזרת באת כוח המבקש ומבקשת שלא לראות את החומרה שבמעשי המבקש, וכן חוזרת ושוטחת את "נסיבותיו האישיות החריגות של המבקש", לרבות החשש ש"שליחת המבקש למאסר בפועל עלולה לחשוף אותו לנורמות עברייניות ולדרדר אותו לעולם הפשע".

3.חזרתי ועיינתי בבקשה ולא מצאתי שמץ טעם, לפי המבחנים המקובלים עלינו, שיש בו כדי להצדיק דיון בעונשו של המשיב בערכאת ערעור נוספת. לעצם העניין, מדובר במעשה שפל ונתעב של תקיפת קשיש וגניבת כספו, שאינו ראוי לרחמים; קל וחומר אחרי שהמבקש הוסיף חטא על פשע במעשי העבירה הנוספים שעבר. אין לי אלא לתמוה על הסנגוריה הציבורית שמצאה לנכון לבקש רשות ערעור במקרה כזה.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. על המבקש להתייצב לריצוי העונש ביום 19.9.04 בשעה 08:00 כפי שהורה בית המשפט המחוזי בחיפה.