רע"פ 8516/06שמשון משיח נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום באילת (ת.פ 1777/02) בגין עבירה על תקנה 68(ב) לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982 (להלן: התקנות). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 17.8.02 השיט המבקש סירת מנוע הגוררת שני אבובים במפרץ אילת, שלא לצורך ובמהירות העולה על חמישה קשרים.

בית-משפט השלום באילת (כבוד השופט ש' שטיין) הרשיע את המבקש ביום 30.11.03 וגזר עליו עונש של קנס בסך 1,000 ש"ח וחתימה על התחייבות על סך 50,000 ש"ח. בהכרעת-דינו, קבע בית-המשפט, כי מקובלת עליו עדותם של שני השוטרים, עדי התביעה, באשר למהירות בה השיט המבקש את סירתו. בנוסף קבע, כי גם אם לא ניתן לקבוע מהירות מדויקת של כלי שייט ללא מכשיר מדידה, ניתן להעריך את המהירות לפי מאפיינים מסוימים כגון גל ירכתיים, קצף, שובל ותנועת כלי השיט ביחס לעצמים דוממים. כמו-כן, ביקר בית-המשפט במקום האירוע והתרשם מן האפשרות לזהות כלי-שיט השט במהירות הגבוהה מחמישה קשרים.

על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כץ) קיבל את הערעור, ביטל את הכרעת הדין והורה להחזיר את התיק לבית-משפט השלום על-מנת שהצדדים יביאו ראיות נוספות בסוגיית המהירות. בהכרעת הדין, נחלקו השופטים בדעתם בנוגע לשאלה, האם ניתן להרשיע את המבקש רק על סמך עדות השוטרים ביחס למהירות בה שט. כבוד השופטת יפה-כץ סברה, כי בית-משפט השלום היה רשאי להסתמך על הערכתם של השוטרים אשר הינם בגדר מומחים בתחום הימי על-מנת לקבוע, כי המבקש שט במהירות הגבוהה מחמישה קשרים וכי אין צורך בעדות מומחים לשם קביעה זו. לעומתה, קבע כבוד הנשיא פלפל, כי היה צורך להוכיח את המהירות בה שט המבקש או על סמך מכשירי מדידה או על סמך עדות בעל-פה אשר תקבל חיזוק על-ידי עדותו של עד מומחה בתחום שניתן לחקור אותו בחקירה נגדית. כבוד השופט הנדל קבע, כי היות ומדובר בסוגיה חדשה אשר טרם נידונה יש לתת אפשרות לצדדים להביא ראיות נוספות בפני הערכאה הדיונית.

ביום 29.3.05 התקיים דיון נוסף בפני בית-משפט השלום אשר בו העידו עדים מומחים מטעם הצדדים לגבי השאלה האם ניתן לקבוע, כי כלי שיט שט במהירות העולה על חמישה קשרים. בית-המשפט שמע את העדים והחליט, ביום 2.6.05 להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בהכרעת-הדין התייחס בית-המשפט לעדותו של העד המומחה מטעם התביעה, לפיה אדם בעל ניסיון והכשרה מתאימה יכול להעריך מהירות כאשר מדובר בהפרשים משמעותיים וקבע, כי בענייננו אכן מדובר על עדים בעלי ניסיון והכשרה ולכן ניתן לומר כי הם יכולים להעריך שהמבקש שט במהירות העולה על חמישה קשרים. כן התייחס בית-המשפט לכך, כי אף שניים מעדי ההגנה אישרו כי הם יכולים להעריך האם כלי שיט שט במהירות של חמישה או חמישה-עשר קשרים. היות ולפי התקנות נדרש רק להוכיח שכלי השיט שט במהירות הגבוהה מחמישה קשרים, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי קביעה כאמור יכולה להיעשות על-ידי השוטרים, אשר הינם בעלי ניסיון והכשרה בתחום.

על הכרעת-דינו של בית-המשפט השלום הגיש המבקש ערעור נוסף לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים נ' הנדל, י' כץ וו' מרוז) דחה את הערעור וקבע כי אינו מתערב בפסיקת בית-משפט השלום, אשר התרשם מהעדים המומחים שהופיע בפניו. כמו-כן, התייחס בית-המשפט המחוזי לכך כי יש לקבל את עדות השוטרים שהינם בעלי וותק וניסיון ביחס לכך שהמהירות בה השיט המבקש את כלי-השיט גבוהה בהרבה מן הנדרש בתקנות, אף אם לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי מה הייתה המהירות בה שט המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור אשר בפניי, במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי השאלה המשפטית העולה מן הבקשה, והיא האם ניתן להרשיע בגין עבירת מהירות בים על סמך עדות של עד ראיה וללא מדידה באמצעות מכשיר, מעלה שאלה משפטית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. לטענתו, לא ניתן להעריך מהירות של כלי שיט ללא מכשיר מדידה ולא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת על סמך עדותו של המומחה מטעם התביעה וכי היה צורך למנות בתיק זה מומחה מטעם בית-המשפט.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, היות והיא עוסקת בממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. לגופו של עניין, טוענת באת-כוח המשיבה, כי מעדויות שוטרי השיטור הימי וכן מעדויות המומחים ניתן ללמוד, כי ישנם קריטריונים לפיהם ניתן להעריך את המהירות של כלי שיט בים וכי לאור מכלול העדויות שהובאו בפני בית-המשפט ניתן היה לקבוע, כי המבקש השיט את כלי השיט במהירות העולה על זו המותרת בהתאם לתקנות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו ולא הצביע על עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. עיקר טענותיו של בא-כוח המבקש מופנות כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאות הקודמות. כידוע, הלכה היא, כי בית-משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית-משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 11/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234).

המקרה שבפנינו אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית. בית-משפט השלום שמע עדויות של עדים מומחים אשר התייחסו לשאלה האם אדם בעל ניסיון יכול להעריך מהירות של כלי שיט בים כאשר מדובר בהפרשים משמעותיים. משנפסק, כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית, הגיע בית-משפט השלום למסקנה, כי מקובלת עליו עדותם של השוטרים, שהינם בעלי ניסיון והכשרה מתאימה, לפיה המבקש השיט את כלי-השיט שלו במהירות העולה על חמישה קשרים. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.