פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
852/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מישל גילרדיאן – ת.ז. 011311339
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 17.1.08 בע"פ 2087-11-07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
א' טל, מ' פינקלשטיין וא' יעקב
בשם המבקש:
עו"ד מירון רוזנטל
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנתניה (פ 3973/05) בגין 4 עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).
לפי הנטען בכתב האישום, התקשר המבקש ארבעה פעמים אל גרושתו ואל אמה, שיחות שבמהלכן
איים המבקש לפגוע בגרושתו.
ביום 7.5.2006 הרשיע בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ח' שניצר זאגא ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו.
בטרם מתן גזר הדין הופנה המבקש לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר עדכני, בתסקיר מיום 14.8.2006 התייחס שירות המבחן לנסיבות האישיות של בני הזוג ומערכת היחסים ביניהם, תסקיר שירות המבחן הביע ספקנות לגבי יכולתו להיעזר בקשר טיפולי בתחום האלימות, אך קבע כי אם המבקש יביע נכונות להשתלב בטיפול, מתבקשת דחייה על מנת לעקוב אחרי השתלבותו. ביום 11.2.2007 הוגש בעניינו של המבקש תסקיר עדכני שקבע כי המבקש מתקשה בשלב זה להיעזר בטיפול לצורך הבנה מעמיקה של התנהגותו התוקפנית. שירות המבחן סבר כי קיימת אצל המבקש נזקקות טיפולית, וכי שילובו במסגרת טיפולית קבוצתית עשויה להיות אפקטיבית יותר עבור המבקש. אולם עקב קושי של המבקש להתחייב למסגרת הטיפולית המוצעת הפוגעת בעבודתו, שירות המבחן לא בא בהמלצה חד משמעית בעניינו של המבקש. עם זאת קובע שירות המבחן כי במידה ויביע המבקש את רצונו והתחייבותו להשתלב בקבוצה הטיפולית שהוצעה לו, ימליץ שירות המבחן כי בנוסף לענישה אותה יקבע בית המשפט, יוטל על המבקש צו מבחן לשנה.
ביום 20.2.2007 גזר בית משפט השלום על המבקש 5 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי של 8 חודשיים שנגזרו על המבקש בת.פ 1412/02 בבית משפט השלום בנתניה; הפעלת מאסר על תנאי של 3 חודשיים שנגזרו על המבקש בת.פ 2564/0 בבית משפט השלום בנתניה. בית המשפט קבע כי המאסרים ירוצו בחופף, כך שהמבקש ירצה 8 חודשי מאסר בפועל. בנוסף גזר בית המשפט על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה בה הורשע או כל עבירות אלימות.
על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 2087-11-07), הערעור הופנה כנגד חומרת העונש וכן כנגד הרשעתו בסעיפים כפי שיוחסו לו בכתב האישום, לטענתו בניגוד לאמור בכתב האישום האישומים מהווים פרשה עובדתית אחת מבחינת המקום, הזמן, והנושא ומחולקים בצורה מלאכותית לארבעה, כאשר למעשה הם מהווים מסכת עובדתית אחת.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: א' טל, מ' פינקלשטיין, ו -א' יעקב ) דחה את הערעור וקבע כי בית משפט השלום נתן דעתו לכל הנסיבות המקלות של המבקש המתבססות על הכתוב בשני תסקירי המבחן. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מ דובר בארבעה מעשים נפרדים של השמעת איומים, ולא ניתן לומר שמ דובר בעבירה אחת אלא
המ דובר
בארבעה עבירות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו, וכי לא התחשב מספיק בנסיבותיו האישיות. עוד מביע המבקש את רצונו להיכנס למסגרת טיפולית סגורה ב"בית נועם" להשלמת שיקומו וזאת לאחר קבלת תסקיר משלים אשר ימליץ על כך.
המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לטענתה בקשת רשות הערעור אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לטענתה גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, בעברו של המבקש שבע הרשעות בעבירות אלימות, ביניהן עבירות אלימות שביצע המבקש כלפי גרושתו. בעבר ריצה המבקש עונש מאסר בעבודות שירות בגין עבירות אלימות, ואף עונשים אלו לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע אותן עבירות.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא-כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים כולל המלצות שירות המבחן. עיון בפסק-דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
המבקש יתייצב ביום 10.7.2008 לא יאוחר משעה 10:00 בבית המשפט המחוזי מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ד בסיון התשס"ח (17.6.2008).
ש ו פ ט