רע"פ 855/18 ענאן חמוד נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה "שפלת הגליל"

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון נתנאל ) בעפ"א 14175-12-17 מיום 14.12.2017, במסגרתו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (השופט ו' חאמד ) ב-בב"נ 18610-01-17 מיום 26.11.2017.

2.

ביום 22.12.2016 ציווה יו"ר המשיבה על הריסת מבנה שבנה המבקש. המבקש, אשר לא השלים עם צו ההריסה, עתר לבית משפט השלום על מנת לבטלו. בית משפט השלום דחה את בקשתו, בקובעו כי עבודות הבנייה מושא הצו בוצעו ללא היתר בנייה, וכן כי צו ההריסה הוצא כדין על ידי המשיבה.

3.

המבקש ערער על החלטתו של בית משפט השלום לבית משפט קמא. בערעורו, טען המבקש כי אופן עריכת ההתייעצות בין יו"ר המשיבה לבין ראש הרשות המקומית, אינו מקיים את חובת ההתייעצות הקבועה בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). בפסק דינו עמד בית משפט קמא על חשיבותה של חובת ההתייעצות ועל ההלכה הפסוקה בדבר האופן שבו יש לקיימה, בהדגישו כי ננקטת גישה אשר בוחנת כל מקרה לגופו ומייחסת עדיפות ברורה לתוכן ההתייעצות על פני צורתה. בנסיבות העניין, פסק בית משפט קמא כי לא טמון דופי בקיום חובת ההתייעצות באמצעות שיחת טלפון, וציין כי הראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית מלמדות כי ההתייעצות הייתה מפורטת דיה כדי לעמוד אף באמות המידה המחמירות שהוצעו בפסיקה.

4.

בבקשתו גורס המבקש כי עניינו מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית באשר לאופן שבו יש לקיים את חובת ההתייעצות הקבועה בחוק. לשיטתו, אפשר שבשלה העת לחייב את הגוף המוציא צו הריסה לקיים התייעצות פרונטלית, קל וחומר בנסיבות מורכבות. בהקשר זה מפנה המבקש לפסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי, אשר תומך לדידו בגישתו. המבקש סבור כי בנסיבותיו אכן לא היה די בהתייעצות טלפונית, מאחר שלצו ההריסה מושא הליך זה קדם צו הריסה אשר בוטל.

5.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור שני תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעוררת סוגיה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר מתעוררים שיקולי צדק ייחודיים לנסיבות אותו מקרה. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, שכן לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלות מהותיות, או שהיא מערבת שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש ממשי מפני עיוות דינו של המבקש. מטעמים אלה בלבד, דינה של הבקשה להידחות.

6.

למעלה מן הצורך, אבהיר כי לא נפלה כל שגגה בדרך הילוכן של הערכאות קמא או במסקנה שאליה הגיעו. בית משפט זה חזר ושנה כי קיומה של חובת ההתייעצות הקבועה בסעיף 238א לחוק (כנוסחו במועדים הרלוונטיים להליך שלפניי) – אשר אין חולק על חשיבותה – ייבחן בראש ובראשונה על פי מהות ההתייעצות ולא על פי אופן עריכתה (ראו למשל רע"פ 6032/13 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה , פסקה 11 (19.1.2014)).

7.

במקרה שלפנינו, לא נשמעה כל טענה מפי המבקש בדבר תוכן ההתייעצות שקיים יו"ר המשיבה עם ראש הרשות המקומית – ולא בכדי. סוגיה זו נבחנה לעומקה על ידי הערכאות קמא, אשר קבעו על יסוד התשתית הראייתית אשר הונחה בפניהן כי המשיבה עמדה בנקל בדרישות הדין. אינני מוצא כל טעם לסטות מההלכה המושרשת שהוזכרה לעיל, אשר בצידה היגיון רב, ולהטיל את מלוא כובד משקלה של חוקיות צו ההריסה על השאלה אם נערכה ההתייעצות בשיחה טלפונית, או שמא בפגישה פרונטלית. גישה זו סותרת את העיקרון שלפיו "יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית" (רע"פ 6034/99 כהן נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים , פ"ד נד(1) 438, 447 (2000)) – ולפיכך אין להסכין עמה.

8.

אבהיר, לבסוף, כי לא מצאתי כי יש בנסיבותיו הפרטניות של המבקש – ובפרט בעובדה שלצו ההריסה דנן קדם צו הריסה שבוטל – כדי לשנות ממסקנה זו. עיון בהחלטה שבה בוטל צו זה (בב"נ 51027-10-15) מלמד כי ביטול זה לא הושתת על קשיים מהותיים שהתגלו בצו, אלא על פגם פרוצדורלי בדמות ניסוח הצו באופן עמום. אינני סבור אפוא כי נסיבות אלו מצדיקות הצבת אמות מידה מחמירות יותר ביחס לאופן קיום ההתייעצות, לבל יובילו משגים טכניים מסוג זה לרפיון ידיהן של הרשויות המתמודדות עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית (השוו: רע"פ 3187/15 חטיב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - לב הגליל , פסקה 15 (22.2.2016)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.