רע"פ 8554/08 אברהם פרץ נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום באשקלון (פ 1445/07) בגין עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 [להלן: חוק הכניסה לישראל ].

על פי המתואר בכתב האישום,

ביום 27.11.2007 ובשבועיים הקודמים לו, העסיק המבקש שני תושבים זרים שאין בידם אישורי כניסה ושהייה בישראל.

ביום 25.3.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד סגן הנשיא ח' נחמיאס ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט גזר על המבקש שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו; והתחייבות כספית על סך 15,000 ש"ח שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל במשך שלוש שנים.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 5290/08) בטענה כי העונש שהוטל על המבקש אינו תואם את חומרת מעשיו וחורג לקולא מהענישה המקובלת לעבירה של העסקה שלא כדין.

ביום 24.9.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ר' אבידע , כבוד סגן הנשיא נ' הנדל וכבוד השופטת ר' יפה ) את הערעור וגזר על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל, תוך שהשאיר את יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט השלום על כנם. בית המשפט ציין כי לא מצא בעניינו של המבקש עילה המצדיקה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות של העסקה שלא כדין. עוד הדגיש כי העונש אשר קבע המחוקק למי שמעסיק עובד שלא כדין הינו כפול מזה אשר נקבע לאותו עובד השוהה שלא כדין בישראל ובמקרה זה, על השוהים הבלתי חוקיים אותם העסיק המבקש נגזרו עונשי מאסר בפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי החמיר שלא כדין עמו, בניגוד להלכות קודמות שיצאו מבית משפט זה. לדידו,

הלכה פסוקה היא כי במקרים העוסקים בעבירה של העסקה שלא כדין יש לבחון כל מקרה לגופו, ואין לקבוע כי עונשו של המעסיק לעולם יהיה כפול מעונשו של העובד שהועסק שלא כדין, כפי שמשתמע מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, טוענת המשיבה כי העונש אשר גזר בית המשפט המחוזי על המבקש הולם את חומרת מעשיו, ואינו חורג מהלכות קודמות של בית משפט זה.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. אמנם, הצדק עם המבקש כי לפי ההלכה אשר נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2006), אין לקבוע מסמרות לעניין עונש המאסר המגיע למעסיק העובר על חוק הכניסה לישראל, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות. עם זאת, באותה הפרשה עמד בית משפט זה על כך כי יש למצות את הדין עם אלו המעסיקים שוהים שלא כדין:

"ומשנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות".

במקרה שלפניי, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המבקש לאור הצורך בענישה מרתיעה, ולאחר שלא מצא בנסיבותיו האישיות סיבה לחרוג ממדיניות זו. במסגרת שיקוליו ראה לנכון בית המשפט המחוזי להתייחס, בין היתר, לעונש הקבוע בחוק לאדם המעסיק שוהה בישראל שלא כדין, העומד על שנתיים, ולהשוותו לעונש אשר קבע המחוקק לשוהה שלא כדין המועסק על ידו, העומד על שנה. מכאן למד בית המשפט על החומרה היתרה אשר מייחס המחוקק למעסיק הישראלי על פני המועסק, ואיני רואה פגם בכך ששיקול זה נכלל בין יתר השיקולים אשר לפיהם גזר בית המשפט את עונשו של המבקש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 12.10.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 1.2.2009, בשעה 09:00, בתחנת המשטרה באשקלון, לשם תחילת ריצוי עונשו.