רע"פ 8562/03 סיראג' הינדאוי נ. מדינת ישראל

1.ביום 15.8.02 הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום כנגד המבקש, אשר ייחס לו ביצוע מספר עבירות ובהן עבירות תנועה רבות. במסגרת עסקת טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום, וסוכם בין הצדדים כי יוטלו עליו: 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות; פסילה; מאסר על תנאי בן 3 חודשים אשר יופעל בחופף, וקנס על סך 1,000 ש"ח.

ביום 16.10.02 הודיעה המשיבה לבית משפט השלום כי בשל התפתחות אשר חלה בעניין, היא חוזרת בה מההסכם ומבקשת לטעון טיעון פתוח לעונש. ההתפתחות היתה כדלהלן: שבוע לפני יום הטיעון, נתפס המבקש כשהוא נוהג בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח – עבירות זהות לאלו בהן הוא נאשם. בעקבות הודעת המשיבה, ביקש המבקש לחזור בו מחלק מהודאתו וכן ביקש הוא להוסיף עוד חמישה תיקים כנגדו, אשר עניינם, בין השאר, נהיגה בזמן פסילה ללא רשיון וללא ביטוח. בית משפט השלום הרשיעו גם בתיקים המצורפים. בטרם נקבע עונשו של המבקש, נדחה התיק מספר פעמים, כאשר המבקש ביקש בכל פעם כי בית המשפט יקבל תסקיר בעניינו. לבסוף התסקיר התקבל, אך בית המשפט סירב לבקשה נוספת מטעם המבקש לקבל תסקיר משלים.

ביום 5.5.03 ניתן גזר הדין ועל המבקש הוטלו: מאסר בפועל של 8 חודשים; הפעלת מאסר על תנאי של 3 חודשים, אך בחופף ל- 8 החודשים, משמע – 8 חודשים לריצוי בפועל; מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים; פסילה בפועל של שנתיים; הפעלת עונש פסילה נוסף של שנה וחצי – סה"כ 3.5 שנים פסילה; קנס של 1,000 ש"ח.

2.המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (במסגרת ערעור) ובקשתו נדחתה ביום 18.5.03 (השופטת נ' מוניץ). ביום 25.5.03 קיבל בית המשפט העליון (השופט מצא) את ערעורו של המבקש על החלטה זו (ע"פ 4534/03) ועיכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. החלטה זו נתקבלה בשל אורכה של תקופת המאסר, גילו של המבקש, והעובדה כי ערעורו בבית המשפט המחוזי נסוב רק סביב העונש.

3.בערעורו בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי אין מקום להטיל עליו מאסר בפועל. הוא טען גם כי על בית המשפט היה לכבד את הסדר הטיעון. כן נטען כי בית המשפט העדיף את הפן ההרתעתי שבענישה, על פני הפן השיקומי ונסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זה גילו הצעיר (18 שנה) והעובדה כי אביו נהרג בתאונת דרכים כשהוא היה בן שנתיים.

בית המשפט קמא דחה את טענותיו של המבקש. לדעתו, היה ניתן ואף צריך לבטל את הסדר הטיעון, וזאת בשל מעשיו של המבקש בטרם קבלת תסקיר המבחן. הוא קבע כי אין צורך להורות על קבלת תסקיר משלים – שוב, בשל התנהגותו הפסולה והתייחסותו המזלזלת לתסקיר. לעניין חומרת העונש – בית המשפט ציין את חומרת העבירות והישנותן, את העובדה כי מדובר במכת מדינה, כי לא מדובר במעידה חד פעמית, וכי המבקש המשיך בסורו על אף ההזדמנויות שניתנו לו. בשל כל אלה נדחה הערעור ביום 2.9.03. נקבע כי המבקש יתחיל בריצוי עונשו ביום 4.9.03.

4.ביום 22.9.03 הגיש המבקש לבית משפט זה את בקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין הנזכר, וזאת במסגרת בקשה זו למתן רשות ערעור. בא כוח המבקש לא ציין אם המבקש התייצב לריצוי עונשו כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

ככלל, טענות המבקש בבקשת הרשות לערעור זהות לטיעוניו בפני בית המשפט המחוזי. שוב הוא מבקש כי יתקבל תסקיר משלים בעניינו. נטען על ידו כי מאסר בפועל ידרדר אותו ובכך יפגע האינטרס הציבורי, וכמו כן מצויינות נסיבותיו האישיות, האמורות לעיל, ואשר אמורות לשכנע בית משפט זה כי אין להטיל על המבקש מאסר בפועל.

5.לא ראיתי צורך בקבלת תגובת המדינה לבקשה או לבקשה לעיכוב ביצוע: "הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'...רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה." (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל - לא פורסם). אוסיף ואומר כי העונש שהוטל אינו חמור כלל ועיקר. אין למבקש אלא להלין על עצמו כאשר במו ידיו גרם לכך שהסדר הטיעון בעניינו לא התקיים לאחר שחזר לסורו.

6.הבקשה נדחית. כפועל יוצא מכך, נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.