רע"פ 8563/12 סאחר שעלאן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 43550-05-12, ע"פ 43315-05-12, ו-ע"פ 43379-05-12, כבוד השופטת ר' פרידמן פלדמן ) מיום 18.11.2012.

המבקשים הם בעלי נכסים בשכונת א-טור בירושלים. אלו, בין היתר, ההליכים המרכזיים בעניינם: נגד המבקשת 1 הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר על פי סעיף 145(א) בצירוף סעיפים 204(א), 204(ב) ו-208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). ביום 18.9.2006 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים את המבקשת 1, על פי הודאתה, בעבירה שיוחסה לה ונגזרו עליה העונשים הבאים: קנס בסך 45,000 ש"ח; התחייבות על סך 45,000 ש"ח כי לא תבצע עבירה על הוראות סעיפים 145, 204 או 210 לחוק; התאמת הבנייה להיתרי הבנייה באזור לרבות בדרך של הריסת הבניה המפורטת בכתב האישום ורישום בפנקס המקרקעין בדבר קיומו של צו ההריסה שהוזכר לעיל. למבקשת 1 ניתנה ארכה לביצוע צו ההריסה של המבנה עד ליום 18.9.2007, על מנת לאפשר לה להשיג היתר בנייה (ת"פ 3394/06, כבוד השופט ג' ארנברג ). נגד המבקשת 2 הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של ביצוע עבודות בנייה בלא היתר על פי סעיף 145(א)(2) בצירוף סעיף 204(א) לחוק ושימוש במקרקעין בלא היתר על פי סעיפים 145(א)(3) ו-204 לחוק בצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבנייה [עבודה ושימוש הטעונים היתר], התשכ"ז-1967. ביום 7.2.2006 הורשעה המבקשת 2, על פי הודאתה, בעבירות המיוחסות לה ונגזרו עליה העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 15,000 ש"ח; התחייבות על סך 15,000 ש"ח; התאמת הבנייה המפורטת בכתב האישום לתוכניות ולהיתרי הבנייה באזור ורישום הערה בפנקס המקרקעין. למבקשת 2 ניתנה ארכה עד ליום 10.2.2007 על מנת לאפשר לה להשיג היתר בנייה (ת"פ 5979/05, כבוד השופטת ע' זינגר ). ביום 2.5.2007 ניתנה ארכה לביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.2007. נגד המבקש 3 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר, על פי סעיף 145(א) בצירוף סעיפים 204

ו-208 לחוק. ביום 19.9.2004 הורשע המבקש 3, על פי הודאתו והוטל עליו קנס בסך 48,000 ש"ח; התחייבות בסך 30,000 ש"ח; התאמת המבנה להיתרי הבנייה באזור ורישום בפנקס המקרקעין. למבקש 3 נתנה ארכה עד ליום 19.9.2005 על מנת לאפשר לו להשיג היתר בנייה (ת"פ 5780/04, כבוד השופט א' צ' בן זמרה ).

בעניינם של המבקשים התקיימו הליכים נוספים ובכללם הגשת כתבי אישום נוספים לאחר שלא הותאמו המבנים דנן לתוכנית המתאר ודחיית מועדי הצווים מפעם לפעם. זאת, בכדי לבחון התקדמות בתוכנית 12500, אשר מטרתה הסדרת הבנייה באזור בו דרים המבקשים. ביום 9.5.2012 נדחתה בקשת המבקשים למתן ארכה עד להריסת המבנים (כבוד השופטת ש' לארי בבלי ). בית המשפט קבע כי נוכח היקף העבירה ונוכח הזמן הרב שחלף מיום ביצועה ובהעדר כל תחזית להכשרתה, הבקשה נדחית. על החלטה זו ערערו המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר ביום 18.11.2012 דחה את ערעורם. בית המשפט קבע כי השטח בו מצויים הבתים ממוקם באזור אשר אין סיכוי להכשרת המבנים המעטים השוכנים בו שכן לגבי אזור זה אין תוכנית להכשרת מבנים שנבנו ללא היתר. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי מדובר באזור המתוכנן לגן לאומי והתב"ע לגביו הופקדה. לבסוף, בית המשפט קבע כי תוכנית תב"ע 12500 עליה סומכים ידיהם המבקשים, לא כללה את הבתים האמורים ומכל מקום היא נגנזה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענתם העיקרית של המבקשים נסובה על כך ששגה בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשתם לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, טרם הוכרע גורלה של תוכנית המתאר הכוללת את המבנים המדוברים. לטענתם, הם ניסו שנים רבות להכשיר את הקרקע אך נענו בסירוב עד אשר נפתח בעניינם תיק תב"ע 12500 - אשר חלקו מיועד למגורים וחלקו לגן לאומי. לגרסתם, מבניהם כלולים בשטח המגורים הכלול בתוכנית ויש להמתין עד להכרעה הנוגעת לאישורה. המבקשים מדגישים כי אין צורך מיידי בהריסת מבניהם, שכן לפיהם, תוכנית רשות הטבע והגנים אשר שטחיהם נכללים אף בה, טרם אושרה. כן הם טוענים כי קיימת אפליה לעומת בעלי דין אחרים המתגוררים באזור אשר קיבלו ארכה להכשרת הבנייה.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להדחות על הסף משלא הוצגה כל שאלה החורגת מעניינם הפרטני של המבקשים. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי התוכנית בתחומה נמצאים מבניהם של המבקשים מייעדת את השטח לגן לאומי וכי תוכנית 12500 המוצגת, נגנזה. משכך, לטענתה, יש לדבוק בהלכה לפיה אין מקום לדחיית צו שיפוטי שעה שהיתרי הבנייה אינם נמצאים בהישג יד.

לאחר העיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דינה להדחות.

כידוע, הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או באם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בעניינו, אין ההליך מגלה כל עילה לבחינתו מחדש בערכאה זו. כאמור לעיל, גם לגישת המבקשים אין במקרה הנוכחי כל סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם. מעבר לדרוש יוער, כי טענותיהם של המבקשים מכוונות כנגד ממצאי עובדה

אשר ככלל בית משפט זה לא יתערב בהם. מעיון בפסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים עולה כי ההכרעות העובדתיות והקביעות המשפטיות שנפסקו הינן מנומקות ומבוססות ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהן.

סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי בדבר עיכוב הביצוע מיום 27.11.2012 מבוטלת בזאת.