החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 8582/11 דוד אלקיים נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · רשות ערעור שני על חומרת עונשבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הכרעת דין וגזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שני של נאשם שהורשע בהתפרצות למקום מגורים, איומים והדחה בחקירה. נקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, וכי העונש אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בקשה חוזרת למינוי סנגור ציבורי נדחתה גם היא.

העובדות

המבקש הורשע בהתפרצות למקום מגורים, איומים והדחה בחקירה לאחר שנכנס לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה ונתפש לאחר מרדף. בית משפט השלום גזר עליו 42 חודשי מאסר בפועל והפעיל מאסרים מותנים, ובית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו על העונש והורה להפעיל את המאסרים המותנים בחופף. המבקש טען לחומרת העונש ולגילו הצעיר, וביקש מינוי סנגור שנדחה קודם לכן.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעניק רשות ערעור שני על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור פלילי
  2. 2.האם חומרת העונש שנגזר על המבקש מצדיקה מתן רשות ערעור

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שני תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים

    ״הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענה לחומרת עונש שאינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור

    ״אף בטענותיו של המבקש כנגד חומרת העונש אין כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, שכן עונשו אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • ערעור שני
  • חומרת העונש
  • מדיניות הענישה
  • התפרצות למקום מגורים
  • איומים
  • הדחה בחקירה
  • מינוי סנגור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

8582/11

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

דוד אלקיים

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.10.11 בע"פ 14353-05-11 שניתן על ידי כבוד

השופטים: ג' כנפי-שטייניץ; ד"ר י' מרזל וא' רומנוב

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 14353-05-11, כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל וא' רומנוב ) מיום 10.10.2011, בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, מיום 23.3.2011 (ת"פ 48130-05-10 כבוד השופטת א' זיסקינד ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים, איומים והדחה בחקירה. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.5.2010 בסביבות השעה 00:25 התפרץ המבקש לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה. אז, נכנס בנם של בעלי הבית (להלן: המתלונן ) אל הבית וראה את המבקש מסתובב באזור המטבח. כשהדליק המתלונן את האור, החל המבקש לברוח מהבית, הוא נתפש לאחר מרדף שניהלו המתלונן ואנשי הביטחון אשר הגיעו למקום. לאחר תפישתו, איים המבקש על המאבטח שמעון דויטש כי ינקום בו. בהמשך לכך, כשנעצר המבקש על ידי שוטרים והללו ביקשו לגבות תלונה מהמתלונן, איים המבקש על המתלונן בכך שסימן לו באצבעו על הפה שישתוק, וכן סימן לו עם היד על הגרון סימן שחיטה. כן, הוא הוסיף ואיים על המתלונן

"איך שאני יוצא אני מטפל בך".

ביום 5.1.2011 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת א' זיסקינד ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 23.3.2011 גזר עליו בית המשפט 42 חודשי מאסר בפועל; הפעלה של ארבעה חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו בת.פ. 2671/05 בבית משפט השלום בירושלים, אשר ירוצו במצטבר; הפעלה של ארבעה חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו בת.פ. 1833/09 בבית משפט השלום בירושלים, אשר ירוצו במצטבר. כך שסך הכל ירצה המבקש 50 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 26.5.2010; עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. ביום 10.10.2011 דחה בית המשפט את הערעור על הכרעת הדין, וקיבל באופן חלקי את הערעור על גזר הדין. נקבע, כי המאסרים המותנים שהופעלו ירוצו בחופף ולא במצטבר לעונש שנגזר על המבקש בהליך זה, כך שסך הכל ירצה המבקש 42 חודשי מאסר בפועל.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, נוכח גילו הצעיר ורצונו העז לחזור אל דרך הישר. לטענתו, הוא כבר הפנים את הפסול במעשיו ועתה הוא מבקש לבנות לו חיים נורמטיביים מחוץ לכותלי בית הסוהר. כמו כן, במסגרת בקשה זו שב ומעלה ועותר המבקש למינוי סנגור.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, איני מוצא כי בקשתו מגלה כל עילה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. כמו כן, אף בטענותיו של המבקש כנגד חומרת העונש אין כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, שכן עונשו אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)). יתרה מכך, בית המשפט המחוזי היה ער לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובגינן הוא אף הקל בעונשו, וקבע כי עונשי המאסר המותנים שהופעלו ירוצו בחופף ולא במצטבר לעונש המאסר שנגזר במסגרת תיק זה.

באשר לבקשה למינוי סנגור, בקשה זו כבר נידונה בפני כבוד הרשם ג' שני, ונדחתה ביום 6.12.2011, לאחר שהתקבלה תגובת הסנגוריה הציבורית. כמו כן בהחלטתי מיום 27.12.2011 קבעתי כי אין מקום להורות על מינוי סנגור ציבורי למבקש. איני מוצא מקום לשנות מהחלטתי זו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

ניתנה היום, כ"א בשבט התשע"ב (14.2.2012).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1רשות ערעור שני תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים
  2. 2טענה לחומרת עונש שאינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור