פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8582/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יבגני סטרצ'נקו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.11.13 בע"פ 15203-08-13 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ג'' קרא – סג"נ ומ' סוקולוב
בשם המבקש:
עו"ד יעקב שקלאר
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיאה ד' ברלינר , השופט
ג' ' קרא – סג"נ והשופטת מ' סוקולוב ) בע"פ 15203-08-13, מיום 18.11.2013 .
רקע והליכים
2.
נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום מתוקן בו הואשם בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 19.1.2011 הגיע המבקש, לאחר חצות, לדירת המתלוננת בעודו בגילופין, ותקף אותה בכך שתפס בידיה.
3.
ביום 15.11.2012, קבע בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 10292-07-11, השופט צ' עוזיאל ) כי המבקש, על פי הודאתו, ביצע את עביר ה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון בין המשיבה למבקש, הוא הופנה טרם הרשעתו, לקבלת תסקיר שירות המבחן, אשר בחן גם את שאלת ההרשעה. תסקיר המבחן המליץ שלא להרשיעו, לאור חרטתו ורמת הסיכון הנמוכה להישנות המקרה, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות. בעקבות התסקיר הגיש המבקש לבית משפט השלום "בקשה לביטול כתב האישום מחמת 'זוטי דברים'". בבקשה זו טען כי כתב האישום המתוקן מגלה מעשה "קל ערך", חריג לאופיו של המבקש, ולא הצמיח סכנה לציבור ממנו. בדיון בבית המשפט השלום ביום 14.7.2013 טענה המשיבה כי בקשה זו כמוה כחזרה מהסדר הטיעון. בהחלטתו באותו היום, דחה בית משפט השלום את הבקשה, תוך שקיבל את טענת המשיבה, והוסיף כי המעשה אמנם אינו ברף הגבוה של החומרה, אך נוכח התסקיר, אין הצדקה לביטול כתב האישום. בהמשך לכך בית משפט השלום נמנע מהרשעת המבקש, הותיר את הקביעה בדבר ביצוע העבירה על כנה, וחייב אותו בצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, על פי התוכנית שגיבש שירות המבחן.
4.
המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בערעור שב וטען כי מעשה העבירה היה מעשה יחיד, על גבול הפלילי, בו המתלוננת לא נפגעה, וכי יש לזכותו מחמת הגנת "זוטי דברים", כפי שנעשה בפרשות דומות. לטענתו, לא חזר בו מהסדר הטיעון שלא היה קשור בעניין העונש, אלא טענותיו מבוססות על האישום בו הודה. ביום 18.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. בית המשפט לא קיבל את טענתו לפיה לא חזר בו מהסדר הטיעון. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי למרות שהמתלוננת לא נפגעה פיזית, לא ניתן להתעלם מהטראומה שנגרמה לה. בית המשפט גם אבחן את הפרשות אליהן הפנה המבקש בערעורו, ומצא שאינן רלוונטיות לעניינו.
הבקשה
5.
במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקש שב וטוען כי יש לזכותו מחמת הגנת "זוטי דברים". בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי בית המשפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי יישמו באופן שגוי את הגנת "זוטי דברים" ולכך חשיבות כללית משפטית, החורגת מעניינו הפרטני. כן טוען הוא כי לא חזר בו מההסדר, שלא היה קשור בעונשו. לסיום, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי ניתח באופן שגוי את הפסיקה אשר צירף לערעורו, והתעלם מאחד מפסקי הדין אליהם הפנה.
הכרעה
6.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מטענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו הפרטני של המבקש אינו מעלה את הסוגיות העקרוניות, אותן העלה בבקשתו, ועל כן לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור. כמו כן, לא מצאתי כל שיקולי צדק ייחודיים אשר מחייבים מתן רשות ערעור.
7.
לא מצאתי להידרש לטענותיו העקרוניות של המבקש, וזאת מפני שלגוף הדברים, מסכים אני עם קביעותיהן של הערכאות הקודמות כי מעשיו של המבקש אינם "זוטי דברים", אף כי אינם חמורים. בהקשר זה יודגש כי המבקש לא הורשע, והוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור. באשר לטענתו לאי התייחסות לפסק הדין אליה הפנה, עיינתי בו, ומצאתי כי נסיבות העניין שם שונות, ולא ניתן ללמוד ממנו לעניינו של המבקש. לאחר עיון, לא מצאתי דבר גם בטענותיו באשר לניתוח הפסיקה על ידי בית המשפט המחוזי.
8.
סוף דבר, הבקשה נדחית. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש, נוכח חלוף הזמן מאז הטלת הצו, אני מורה, מכוח סעיף 71ב(א) לחוק העונשין, כי המבקש יוכל להשלים את 100 השעות שהוטלו עליו עד שנה מיום מתן החלטתי זו, על פי התוכנית שנקבעה לו על ידי שירות המבחן.
ניתנה היום, כ' בשבט
התשע"ד (21.1.2014).
ש ו פ ט