רע"פ 8589/20 משה דן נ. מדינת ישראל

השופט ג' קרא:

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו נשמע ביום 9.7.2020 בפני הרכב השופטים א' הימן, ע' מאור וי' טופף במסגרת ע"פ 8934-02-19. בתום שמיעת טיעוני הצדדים נדחה התיק לעיון ולמתן פסק דין.

ביום 6.9.2020 זומן המבקש לשימוע פסק הדין בערעור (להלן: פסק הדין ). בפתח הדיון הודיע הרכב השופטים, שכלל את השופטים א' היימן , ל' ביבי ו ע' מאור כי הערעור נדון לפני הרכב שופטים אחר של בית המשפט, אך פסק הדין מושמע מפי ההרכב הנוכחי. דא עקא, על פסק הדין חתומים השופטים א' היימן, ל' ביבי וע' מאור.

טענת המבקש במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש, היא שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות ודינו להתבטל וזאת בנימוק שכב' השופטת ל' ביבי , החתומה על פסק הדין, לא ישבה בדין בעניינו, לא שמעה את טענותיו שבעל פה ובכך נגרם לו עיוות דין.

במהלך הדיון ולאחר שהערנו את שהערנו, הסכימה המשיבה שפסק הדין יבוטל והתיק יחזור לדיון מחדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

לאור האמור החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור, כך שפסק הדין יבוטל והתיק יוחזר לדיון מחדש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שידון בערעורו של המערער.

בשולי פסק דיננו, אך לא בשולי חשיבותו, ראינו לחזור ולהזכיר את ההלכה לפיה ככלל כל החלטה או פסק דין יינתנו על ידי ההרכב שישב בדין.

"דומה כי אין צורך להסביר את חשיבותו של העקרון כי כל חברי מותב בית-המשפט, בית הדין או טריבונל שיפוטי, ישתתפו בדיונים בעל-פה המתנהלים לפניו- ורק אם עשו כן יקחו חלק בהחלטה בעקבות הדיון. לא רק על מנת שעשיית הצדק גם תיראה, אלא שהשיקול וההחלטה יהיו מושתתים על התרשמות אישית ועצמית של כל חבר במותב השיפוטי" (בג"צ 7/83 ביארס (לשעבר לוי) נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה ואח' , פ"ד לח(1) 673, 688).

זהו כאמור הכלל ובהעדר חריגים לכלל, כגון הסכמה מפורשת ומודעת לחילופי המותב; קיומה של מניעה או נבצרות ובהינתן טיבו המהותי של הדיון, לא היה מקום לחילופי המותב ומתן פסק דין, כפי שניתן בענייננו.