רע"פ 8591/08 רפי לוי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, שלא בנוכחותו, בעבירה של נהיגת רכב כאשר חלפו מעל ל-6 חודשים מאז פקע תוקף רישיונו לנהוג. בעקבות כך הוא נדון לקנס בסך 3,000 ש"ח ונפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים. בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין, נדחתה על ידי בית-המשפט לתעבורה. באותה בקשה נטען, כי המבקש לא הופיע לדיון עקב "קשיים כלכליים חמורים ביותר, ועקב בעיות רפואיות קשות".

בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי חזר המבקש על טענתו האמורה, והוסיף כי עקב חובות שצבר כתוצאה מהלוואות בשוק האפור הוא נאלץ "לרדת למחתרת", ועל כן לא היה יכול להתייצב בבית-המשפט. בדחותו את הערעור, קבע בית-המשפט קמא כי הבקשה אינה עומדת בדרישות ס' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לביטול פסק-הדין, לאמור, הוכחתה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או שביטול ההרשעה דרוש כדי למנוע עיוות דין.

2.

דינה של בקשתו הנוכחית של המבקש, בה הוא עותר להתיר לו לערער על פסק-הדין המרשיע, להידחות. בבקשתו זו אין זכר ל"בעיות הרפואיות" אליהן הפנה בבקשתו לביטול פסק-הדין, ואת מקומן תפסה הטענה לפיה איבד את הדו"ח בו צוין תאריך המשפט. אך ברור הוא כי השינויים שחלו בגרסת המבקש באשר לסיבה שבעטייה נעדר מהדיון, מעוררים ספקות ביחס למהימנותה. אולם עיקר הוא כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ועל כן אינה מקימה כל עילה לערעור שני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)) . מעבר לדרוש אוסיף, כי נוכח

עברו המכביד של המבקש בעבירות תעבורה, אינני סבור כי בעונש שנגזר לו כרוך עיוות-דין.

הבקשה נדחית.