רע"פ 8595/06 עמוס שנגלוף נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בטבריה (ת"פ 3314/05) בגין שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); וכן עבירה של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(ג) רישא לפקודה.

כתב האישום שהוגש כנגד המבקש כולל שלושה אישומים. לפי הנטען באישום הראשון, ביום 11.2.05 התקשר המבקש למיכאל בליניצקוב, שהיה באותה העת סוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן), ואמר לו שיש לו שתי אריזות של גרם אחד כל אחת של סם מסוג הרואין ושאל אותו אם הוא מעוניין לקנותן. בהמשך לכך, נפגש המבקש עם הסוכן ומסר לו אריזה שהכילה סם מסוג הרואין תמורת סכום של 250 ש"ח במזומן. לפי הנטען בכתב האישום השני, המבקש התקשר לסוכן ביום 13.2.05 והודיע לו שיש ברשותו גרם אחד של סם מסוג הרואין. למחרת, נפגשו השניים, והמבקש מכר לסוכן את הסם תמורת סכום של 250 ש"ח. לפי הנטען באישום השלישי, ביום 25.9.05, במהלך חיפוש במקום עבודתו, נמצא סם מסוג הרואין על גופו של המבקש במשקל של 11.38 גרם נטו.

בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' פורת) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו, ביום 30.5.06, עונש של 30 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה המנויה בפקודה, למעט עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי ו/או החזקת כלים לשימוש בסם, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי ו/או החזקת כלים לשימוש בסם; קנס בסך 30,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו; וכן פסילת רישיון הנהיגה למשך שנה מיום שחרורו מן הכלא, למעט אישור לנהוג במלגזה ובטרקטור לצרכי עבודה בלבד. בגזר-דינו, התייחס בית-משפט השלום למדיניות הענישה המרתיעה הנהוגה בעבירות סמים, לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ולעברו הפלילי. במסגרת השיקולים לקולא, התחשב בית-המשפט בנסיבותיו האישיות של המבקש ובכך שהוא הביע נכונות להשתקם ולהיגמל מסמים.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב וא' הלמן) דחה את הערעור, אך קיבל את בקשת המשיב לפיה הקנס ישולם רק לאחר שחרורו מהמאסר. בפסק-דינו, התייחס בית-המשפט המחוזי אל נסיבותיו האישיות של המבקש ואל כך שניסיון העבר מלמד שהמבקש לא הצליח להשתקם בכוחות עצמו וללא טיפול במסגרת מקצועית מחייבת וקבע, כי בית-משפט השלום איזן כראוי בין שיקולי השיקום לבין האינטרס הציבורי וכי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותו.

מכאן בקשת רשות הערעור בפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה וכי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ולרצונו להשתקם.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, היות והיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית ועניינה בעונש שנגזר על המבקש ותו לא. לגופו של עניין, טוענת באת-כוח המשיבה, כי טענותיו של המבקש נטענו בפני בית-המשפט המחוזי ונדחו וכי עברו הפלילי הכבד של המבקש ותסקיר שירות המבחן בעייננו הצדיקו את העונש שהוטל עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בא-כוח המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

יתרה מכך, טענותיו של בא-כוח המבקש מתמקדות בחומרת העונש ותו לא והלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. עבירות הסמים בהן הורשע המבקש הינן עבירות חמורות. בית-משפט זה חזר לא פעם על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה:

"כאשר בעבירות סמים עסקינן, לא ניתן להתעלם מהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להיאבק בנגע הסמים. פן חשוב של מאבק זה הינו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים. הסחר בסמים מסוכנים הינו אמצעי קל ונוח לעשיית רווחים נכבדים. ענישתם של מי שסחרו בסמים מסוכנים צריכה ליתן מענה גם לפיתוי זה ובמילים אחרות – על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהיה ממושכת מאחורי סורג ובריח" (ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' עווד אלנשמי (טרם פורסם)).

נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון על-ידי הערכאות הקודמות ובית-משפט השלום אף דחה את בקשת המשיבה לחלט את רכבו לאור מצבה הכלכלי של משפחתו ומצבו הבריאותי של אחד מילדיו. לאור זאת ולאור עברו הפלילי העשיר של המבקש והמלצת שירות המבחן מיום 21.5.06, לפיה המבקש אינו מתאים למסגרת טיפולית, הגעתי למסקנה שהעונש שהוטל עליו אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה במקרים כגון אלה וכי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.