רע"פ 8603/11 בסיר מחאמיד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 2333-04-11 (כבוד השופטים א' הלמן, א' קולה וע' עיילבוני ) מיום 11.10.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, מיום 10.3.2010 (ת"פ 3498-09-09, כבוד השופט ד' פורת ).

נגד המבקש ואחרים הוגש כתב אישום, המייחס למבקש שתי עבירות של גניבת מקנה; שתי עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה; היזק בזדון; קשירת קשר לביצוע פשע; שתי עבירות הסתייעות ברכב לביצוע פשע ; נהיגה ללא פוליסת ביטוח; שלוש עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה; שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט; הדחה בחקירה; קבלת רכב גנוב; החזקת מכשירי פריצה; נהיגה ברכב עם הודעה על איסור שימוש ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי המתואר בכתב האישום, במסגרת האישום הראשון, נטען כי המבקש היה שותף לגניבתם של 36 כבשים מדיר בכפר טמרה ומכירתם לסעיד הייבי (להלן: סעיד ). במסגרת האישום השני, נטען כי המבקש יחד עם אחד אחר נוסף שיבשו הליכי משפט, בכך ששבו ופנו אל אשתו של סעיד על מנת לברר מה הוא סיפר בחקירה המשטרתית. במסגרת האישום הרביעי, נטען כי המבקש גנב בסיועו של אדם נוסף 20 טלאים מדיר בכפר מע'אר. במסגרת האישום החמישי נטען כי המבקש ניסה להניא את סעיד מלשתף פעולה בעימות המשטרתי ומסר לו מידע מוטעה לפיו אחד האחרים הודה בתיק, וכי הוא לא קיבל ממנו כל תשלום עבור הכבשים. במסגרת האישום השישי, נטען כי המבקש קיבל לשימושו שלושה רכבים גנובים, אשר לוחית הזיהוי המקורית שלהם הוחלפה בלוחית מזויפת, בעלת מספר השייך לרכב מאותו הסוג, השייך לבעלים אחרים. נטען כי המבקש ידע כי הרכבים הללו גנובים ובעלי לוחיות זיהוי מזויפות, ואף נהג בהם ללא רישיון נהיגה בתוקף. במסגרת האישום השביעי, נטען כי המבקש נהג ברכב שהורד מהכביש, וכשסימנו לו שוטרים לעצור, הוא ניסה לברוח מהם, עד שנעצר על ידם.

לאחר שמיעת הראיות, ביום 22.2.2011 זיכה בית משפט השלום את המבקש מעבירה אחת של הסתייעות ברכב לביצוע פשע; עבירה של החזקת מכשירי פריצה; עבירה אחת של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה ומעבירה של נהיגה ברכב עם הודעה על איסור שימוש ברכב, והרשיעו ביתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 10.3.2011 גזר בית המשפט על המבקש שש שנות מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה שעמד כנגד המבקש בתיק 1113/07 (בית משפט השלום בחדרה), כך שסך הכל ירצה המבקש שש שנים ושלושה חודשים מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי;קנס בסך 70,000 ש"ח; פסילת המבקש מלנהוג ברכב מנועי ומלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים; ופיצוי בסכומים שונים למתלוננים.

על פסק דינו של בית משפט שלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 11.10.2011 דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין, שכן הינה מנומקת ויסודית, וכי הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות בהן הורשע. כן נקבע כי אין עילה להתערב בעונש שהושת על המבקש.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי עניינו מקים עילה למתן רשות ערעור, בשל האופן הבעייתי בו הוא הוצג בפני בית המשפט המחוזי. כך שהוגשה הודעת ערעור חלקית וחסרה, אשר הייתה העתק של הסיכומים שהוגשו לבית משפט השלום, ונעדרה כל התייחסות להכרעת הדין ולקביעותיה. בעניין זה אף מפנה המבקש להתייחסותו המפורשת של בית המשפט המחוזי בפסק הדין לבעייתיות בייצוגו. לטענת המבקש, הפער בין העונש שהושת עליו לבין אלו אשר הוטלו על האחרים, מלמד שלייצוגו הכושל אף הייתה השפעה על תוצאת פסק הדין. עוד לעניין העונש טוען המבקש, כי פער הענישה המשמעותי בינו ובין האחרים מקים עילה לערעור נוסף.

מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. לטענתה, אף אם נפל פגם באופן התנהלותו של בא כוחו של המבקש, ובפרט בהודעת הערעור אותה הגיש, הרי שלא נפל פגם בהליך עצמו. שכן, בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים, ובחן את הרשעתו וגזר דינו של המבקש באופן מעמיק ויסודי. עוד טוענת המשיבה, כי התנהלותו הכושלת של בא כוחו של המבקש, אינה מצדיקה את התערבותה של ערכאה שלישית, בייחוד כאשר לא עלה בידי המבקש להצביע על כך שנגרם לו בפועל עיוות דין. לעניין העונש טוענת המשיבה, כי פער הענישה עליו מצביע המבקש הינו מוצדק בשל חלקו של המבקש בביצוע המעשים, ובשל העבירות הנוספות אשר יוחסו לו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והוא לא הצביע בבקשתו על עילה המצדיקה דיון אף בפני ערכאה שלישית.

אכן, נראה כי הייצוג לו זכה המבקש בבית המשפט המחוזי לקה בחסר. אולם אין די בכך בכדי להקים עילה להתערבות. שכן כבר נקבע כי " יש להראות כי התקיים מצב דברים חריג לפיו אופן ניהול ההגנה בערכאה הראשונה לוקה בפגמים כה מהותיים עד כי אין מנוס מן המסקנה הקיצונית לפיה הדיון כולו היה פגום וכי נגרם לנאשם עיוות דין המצדיק התערבות". (ראו: ע"פ 889/06 ארמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.2007). כאמור, ראוי היה כי בא כוחו של המבקש היה נוהג אחרת. על אף זאת איני סבור שנגרם לו עיוות דין. שכן, כפי שעולה מפסק הדין, בית המשפט המחוזי שמע ונדרש לטענותיו של המבקש, ובחן את הרשעתו ואת חומר הראיות עליה היא בוססה, באופן נרחב ויסודי.

לעניין העונש, הלכה היא כי, טענות אלו כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)). בנסיבות מקרה זה, לא מצאתי סטייה ממדיניות הענישה המצדיקה את התערבותה של ערכאה נוספת. כן, לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש לעניין פער הענישה בינו ובין האחרים. זאת נוכח האישומים והעבירות הנוספות אשר יוחסו לו, עברו הפלילי, וחלקו בביצוע העבירות אשר הוגדר על ידי בית משפט השלום כ"עומד בראש הפירמידה בעת ביצוע העבירות והוא היה מעורב בלב המעשים הפליליים, תוך שהוא שומר על מעמדו המיוחד כמי שמנהיג את חבורת הקושרים".

אשר על כן, הבקשה נידחת.