רע"פ 8607/00 ימכא השקעות [7000] בע'מבאמצעות כוכבי איתן נ. ערים חב' לפיתו

1.המערערת קיבלה על עצמה במסגרת חוזה את זכויותיה וחיוביה - כלפי המשיבה - של חברת אסרף שאול ובניו חברה לבנין בע"מ (להלן: אסרף), שזכתה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל להקצאת מקרקעין לצורך הקמת יחידות-דיור. בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערת לבית-המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי על-פי חוזים שכרתה המערערת, ועל-פי תנאי המכרז, מחויבת המערערת לשלם למשיבה סכום קצוב בגין הוצאות פיתוח המקרקעין.

המערערת התגוננה בטענה כי אין כל יריבות בינה לבין המשיבה, וכי לא התחייבה לשלם למשיבה את הסכום הנתבע. טענות אלו ביססה המערערת בעיקר על עדותו של מנהלה, איתן כוכבי.

עדות זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי כבלתי מהימנה. על יסוד מכלול הראיות שבאו בפניו קבע בית-המשפט המחוזי בתאריך 6.6.99, כי המערערת קיבלה על עצמה במודע את חובותיה של אסרף, ובגדרם התחייבה לשאת בהוצאות הפיתוח בסכום קצוב (להלן: פסק-הדין החלקי).

בפסק-דין משלים מתאריך 25.10.01 (להלן: פסק-הדין המשלים) התייחס בית-המשפט המחוזי לשאלה, האם יש לקזז מן הסכום הקצוב הנ"ל כספים שלטענת המערערת המשיבה חייבת לה. זאת, בגין עבודות שביצוען היה מוטל על המשיבה אך הן בוצעו על-ידי המערערת, לרבות פינוי פסולת שהמשיבה ערמה; וכן כפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין עקב מיקום לא נכון של קיר תומך שנבנה לאורך הכביש שלצדו הוקמו יחידות הדיור.

בית-המשפט המחוזי הורה לתחום את הדיון בשאלת הקיזוזים לעניינים שעלו מכתב-ההגנה ומן התביעה-שכנגד, מינה לצורך בחינת טענות הצדדים מומחה מטעמו (להלן: המהנדס), ואיפשר לצדדים להגיש חוות-דעת מטעם מומחים משלהם.

בפסק-הדין המשלים הסתמך בית-המשפט המחוזי על עדות המהנדס וכן על ראיות חיצוניות שבאו בפניו, לרבות המכרז וחוזים שהוצגו, וקבע מהם הסכומים שיש לקזזם מן הסכום הקצוב שחויבה המערערת לשלם למשיבה. עם זאת, בית-המשפט המחוזי הסביר, כי יש להימנע מלקזז חלק מן הסכומים שקבע המהנדס, וזאת מטעמים משפטיים שונים. כך למשל, הסביר בית-המשפט המחוזי, כי יש להימנע מלקזז סכומים מסוימים בשל רווח קבלני משוער שהמשיבה יכולה הייתה לחסוך לעצמה אילו פנתה אליה המערערת מבעוד מועד ואפשרה לה לצמצם את הנזקים.

3.מכאן הערעורים שבפנינו, שהופנו כנגד פסק-הדין החלקי וכנגד פסק-הדין המשלים.

בטיעונה בכתב בערעור כנגד פסק-הדין המשלים חזרה המערערת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי, בהסתמכה גם על עדויות שנדחו על-ידי בית-המשפט המחוזי. עם זאת, בטיעון בפנינו צמצמה המערערת את טענותיה לענין אחד בלבד: לטענתה, המהנדס מצא, כי היא זכאית לכספים, ועל-כן מסקנות בית-המשפט המחוזי, שדחה חלק מן הטענות שהעלתה לענין הקיזוז, אינן נכונות. המערערת אף ביקשה מאתנו לעיין במוצגים (חוות-דעת המהנדס) ולא להסתמך רק על קביעות בית-המשפט המחוזי, הגם שלא הגישה, כנדרש, תיק מוצגים בערעור.

4.פסק-הדין החלקי מעוגן בראיות שבאו בפני בית המשפט, ובכללן במסמכי המכרז ובחוזים, וכן בממצאי מהימנות שנקבעו. אין איפוא עילה להתערב בקביעותיו של בית-המשפט המחוזי.

5.אשר לפסק-הדין המשלים, הרי שלפנים משורת הדין בחנו את חוות-דעת המהנדס ואת פרוטוקול עדותו.

בית-המשפט תחם את הדיון בשאלת הקיזוזים לעניינים שעלו מכתב-ההגנה ומן התביעה-שכנגד. בדין עשה כן. אף אם השתרבבו פה ושם לשאלות שהופנו למהנדס עניינים החורגים ממסגרת זו של הדיון - אין בכך משום שינוי חזית.

מעיני בית-המשפט המחוזי לא נעלמו קביעותיו של המהנדס, ובית-המשפט דן בהן בפירוט. אלא שכידוע, בעניינים אלו הפוסק האחרון אינו המומחה אלא בית-המשפט. בית-המשפט הכריע בעניינים אלו מהי המשמעות המשפטית שיש לייחס לקביעות המומחה. כך, למשל, פסק כי מן הסכומים שקבע המהנדס יש להפחית סכומים המשקפים את חובת המערערת לצמצם את נזקיה. עיינו בקביעות אלו של בית-המשפט המחוזי, ולא מצאנו כי יש עילה להתערבותנו.

אנו מחליטים איפוא לדחות את שני הערעורים, ולחייב את המערערת לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח.