רע"פ 8620/99 גבי הרוש נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-משפט השלום בחדרה בשני אישומים בגין עבירות איומים. לאחר שהודה בעבירות שיוחסו לו, הורשע והוטלו עליו שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה בפועל ושנתיים על-תנאי.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה, הן על הכרעת-הדין והן על גזר-הדין. בית-המשפט המחוזי (הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים שמואל ברלינר וסלים ג'ובראן) דחה את ערעורו והותיר את פסק-הדין של בית-משפט השלום על-כנו.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טען המבקש, כי לא הודה בעבירות שיוחסו לו, כי אם במעשים אחרים, וכי העונש שהוטל עליו בגין עבירות אלו הוא חמור.

דין הבקשה להידחות.

המבקש הודה באשמה שיוחסה לו בכתב-האישום, ובית-משפט זה, במסגרת ערעור שני, אינו המקום לחזור בו מהודאה זו. חומרת העונש שהוטל על המבקש אף היא אינה יכולה, במקרה זה, להוות עילה למתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן בערעור. בית-המשפט המחוזי אישר את גזר-הדין כיוון שמצא, שבית-משפט השלום גזר את דינו של המבקש לאחר שקרא תסקירים המפרטים את מצבו של המערער, לאחר שבחן את הרשעותיו הקודמות, ולאחר ששמע את דברי הנאשם עצמו.

לא מצאתי מקום להתערבות בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-משפט השלום, אשר אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי, לא בעניין הכרעת-דינו של המבקש ולא בעניין גזר-דינו.

אשר-על-כן, בקשת הרשות לערער נדחית.