פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8630/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם ביתן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.11.10 בעפ"ג 28203-08-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' אלון – נשיא, ט' חיימוביץ ונ' נצר
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד דוד ברהום
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 28203-08-10 (כבוד השופטים: י' אלון-נשיא, ט' חיימוביץ, נ' נצר ), בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום באילת (פ 1422/09, כבוד השופט י' עדן ).
המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, עבירה של סחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); עבירה של החזקה ושימוש לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, ועבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.6.2009 יצר קשר עם המבקש שוטר וביקש לרכוש ממנו סמים מסוג L.S.D , לאחר תיאום טלפוני נפגש השוטר עם המבקש במקום שנקבע, שם העביר השוטר למבקש 350 ש"ח, ותמורתם נתן לו המבקש סמים. בהמשך לכך, נערך חיפוש בתיקו של המבקש בו נמצאו סמים נוספים מסוג זה, ובחיפוש שנערך בביתו נמצא סם מסוג חשיש במשקל של 5.5 גרם .
ביום 15.7.2010 גזר בית משפט השלום על המבקש תשעה חודשי מאסר; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע, לפי פקודת הסמים המסוכנים; שישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים; חילוט של 600 ש"ח שנתפסו ברשותו, לטובת הקרן למלחמה בסמים, וחילוט או השמדת יתר המוצגים על פי החלטת המשיבה.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 1.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו.
מכאן הבקשה שלפניי בגדרה טוען המבקש, כי היה על בית המשפט להעדיף בעניינו את האינטרס השיקומי, נוכח תהליך הגמילה מסמים בו החל, והמלצת שירות המבחן, שלא להטיל עליו מאסר בפועל, בשל ההשלכות השליליות וההתדרדרות שהוא עשוי לגרום לו. בנוסף, טוען המבקש כי הטעם לדחיית ערעורו היה רישומו הפלילי, אשר כלל לא הובא בפני הערכאה הראשונה, אלא רק במסגרת הערעור. כמו כן טוען המבקש, כי לא ניתן משקל הולם וראוי לנסיבותיו האישיות הקשות, המחיר האישי אותו הוא משלם בעקבות ביצוע העבירה ומניעת גיוסו לצבא, גילו הצעיר כמו גם לנסיבות ביצוע העבירות שאינן מן החמורות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה מנורמת הענישה בעבירות אותן ביצע המבקש.
מעבר לנדרש אוסיף, כי אין צורך להכביר במילים בדבר חומרתן הרבה של עבירות הסמים בכלל, ועבירת הסחר בפרט, נוכח הפיתוי הכספי שנלווה לה ומעגלי העבריינות אותה היא יוצרת. על כן, עמד בית משפט זה לא אחת, על הצורך בנקיטה בענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות אלו. עם-זאת אני תקווה, כי המבקש, שהינו צעיר בגילו, ימשיך ויעמיק בדרך השיקום בה החל, וישכיל להשתמש ולהיעזר באפשרויות השיקום המוצעות על ידי שירות בתי הסוהר.
סוף דבר הבקשה נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, י"ח בכסלו התשע"א (25.11.2010).
ש ו פ ט