רע"פ 8643/01 מנשה ענתר נ. אמנון אגסי עו"ד

1.זכויותיהם של המבקשים בדירת המגורים שלהם, הנמצאת באבן יהודה גוש 8013 חלקה 24 (להלן - "הדירה"), מושכנו לטובת המשיב מס' 2 להבטחת פרעון הלוואות שקיבלו המבקשים ממנו. המבקשים לא פרעו את ההלוואות ולפיכך נקט המשיב מס' 2 - ביום 26.6.96 - בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון. המשיב מס' 1 מונה כונס נכסים למכירת הדירה. בעקבות הליכים שונים נשתהו הליכי המימוש עד שביום 15.7.01 ציווה ראש ההוצאה לפועל לפנות את הדירה. כפי שקבע "ניתן יהא לפנות במסירת הודעה על פינוי עד 7 ימים לפני הפינוי". הפינוי נקבע ליום 6.11.01.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בקשה להרשות להם לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל שבה בקשו לעכב את הפינוי. לדעתם התקופה שנקבעה בהודעת הפינוי קצרה מדי ואינה מאפשרת להם למצוא דיור חלוף. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' בר אופיר), בהחלטתו מיום 5.11.01, דחה את בקשתם. נאמר בהחלטה כי התקופה הקבועה בתקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן - "תקנות ההוצל"פ"), היא אומנם עשרים ואחד יום מיום ההודעה, אולם ניתן לבצע את הפינוי במועד קצר יותר מיום ההודעה אם לא בוצע הפינוי במועד הראשון שנקבע לכך, כפי שהיה כאן. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. המשיבים השיבו על הבקשה. המבקשים השיבו על התשובה.

2.דין הבקשה להידחות.

מתוך הבקשה להרשות ערעור ומתוך התשובה ונספחיה עולה כי בין המבקשים לבין המשיב מס' 2 נעשו בעבר שני הסכמים במטרה לאפשר להם לעמוד בפרעון חובותיהם, וההסכמים אף קיבלו תוקף של פסק דין (ע"א (תא) 3344/99, כבוד השופט ד' בר-אופיר, ניתן ביום 12.9.00) ושל החלטה (בש"א 11833/01, כבוד השופטת ה' גרסטל, ניתנה ביום 22.5.01). המבקשים לא קיימו את ההסכמים ודי בכך כדי שלא תינתן להם ארכה נוספת. יתר על כן, אין לשעות גם לטענת המבקשים כי יש לעכב את מכירת הדירה על מנת לאפשר להם למכור דירה אחרת שבבעלותם כדי לשלם את חובם למשיב מס' 2 מכספי התמורה. מתברר כי מאז שהצהירו המבקשים לראשונה על כוונה זאת - עוד בדיון בבית המשפט בחודש מאי 2000 - לא מכרו את הדירה. יצוין כי בבקשתם להרשות ערעור העלו המבקשים הצעה נוספת להסדר בדבר פרעון החוב, אולם המשיב מס' 2 דחה את ההצעה. לאור התנהגות המבקשים בעבר אין לבוא אליו בטרוניה בשל כך.

3.יצוין כי ביום 7.11.01 הגישו המבקשים "בקשה להשלמת טיעון" שבה טענו כי תקנה 97 לתקנות ההוצל"פ אינה עומדת בתנאי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן - "חוק היסוד") כיוון "שהתקנה המסמיכה את ראש ההוצאה לפועל להורות על פינוי מקרקעין, בהתראה של עשרים ואחד ימים, ואף תוך תקופה קצרה יותר, אינה יכולה לעמוד בהוראות חוק היסוד - - - כאשר המדובר בדירת מגורים, שבה מתגוררים בני אדם, הרי הוצאה של אדם מביתו מבלי לתת לו שהות סבירה למצוא דיור אחר סביר, מהווה פגיעה קשה ביותר בכבוד האדם". טענה זאת לא נטענה וממילא לא נדונה בערכאות הקודמות ולפיכך יש לדחותה, מבלי לדון בה לגופה. יוער כי מסופקני אם טענתם של המבקשים יכולה לעמוד להם לאור נסיבותיה של הפרשה הנדונה. כזכור, התחילו ההליכים למימוש המשכון לפני כחמש שנים ומחצה שזהו פרק זמן לא מבוטל שבמהלכו יכלו המבקשים לפרוע את חובותיהם. יתר על כן, למבקשים דירה נוספת בבעלותם שניתן למוכרה על מנת לפרוע את החוב.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא מתבטל הצו הארעי לעכב את הליכי הפינוי של המבקשים מן הדירה שניתן בהחלטתי מיום 6.11.01.

המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.