פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8645/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
שלמה ערד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20/04/2009 בתיק ע"פ 70255/06 שניתן על ידי סגני
הנשיא ברלינר, המר ואופיר-תום
תאריך הישיבה:
כ"ו
באייר התש"ע (10.5.10)
בשם המבקש:
עו"ד ציון אמיר,
עו"ד גיא שמר, עו"ד עמית בר
בשם
המשיבה:
עו"ד זיו
אריאלי
פסק-דין
א.
לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור לעניין ההרשעה, והיא תישאר על כנה, אך להתערב בעניין העונש. אנו דנים בכך כבערעור, כפי שגם הצענו במהלך הדיון. במישור הנורמטיבי והערכי, סבורנו כי הדין עם בית המשפט המחוזי בפסק דינו כנתינתו. איננו סבורים כי המדובר במעשה פגום לא אתי, כפי שסבר בית משפט השלום, אלא במעשה פלילי; עורך דין ה"קונה" תביעתו של לקוח ומנהל לאחר מכן הליכים כנגד חברת הביטוח, עובר עבירות, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, חברות הביטוח לא היו מנהלות משא ומתן בתביעות אילו ידעו כי לא עם המבוטח מנוהל המשא ומתן, אלא עם המבקש, ואף הלקוחות עצמם לא ידעו כי זכאים הם ליותר מאשר קיבלו, הכל כפי שנותח פרטנית בבית המשפט המחוזי. למסר הנורמטיבי בעניין זה חשיבות רבה בעינינו, ועל כן תעמוד ההרשעה על כנה.
ב.
ערים אנו לכך שהעונש הוטל בהסכמה ולא היה נשוא ההתדיינות, אך באשר לו, נתנו ליבנו לכך שכתב האישום הוגש ב-2002 על עבירות מ-1999-1997 (עיקרן מ-1997), הכרעת הדין המזכה בבית משפט השלום ניתנה ב-2005, פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי ובעקבותיו גזר הדין ניתנו ב-2009, והנה מצוים אנו איפוא כיום כתום שנים רבות מאוד. בנסיבות ספציפיות ביותר אלה סברנו שיש מקום להסתפק בהרשעה. וכי לרכיב זה של חלוף הזמן והימשכות ההליכים תוסב תשומת לבו של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בדונו בעניינו של המבקש, כדי שגם דבר זה יובא בחשבון על-ידיו.
ג.
איננו נעתרים איפוא לבקשת רשות הערעור לעניין ההרשעה; העונש יבוטל בנסיבות כאמור לעיל.
ניתן היום, כ"ד בסיון תש"ע (6.6.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט