פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8655/11 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד אלעוברה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 20.11.11 בעפ"ג 6486-09-11 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ו' מרוז, א' יעקב וז' בוסתן
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד שפיק דרבאשי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 6486-09-11, כבוד השופטים
ו' מרוז, א' יעקב, ז' בוסתן ) מיום 20.11.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין
שניתן
בבית משפט השלום ברמלה (ת"ד 1623-06-09 השופטת
ש'
קיסר ) מיום 18.7.2011. כמו כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פירוק חלק מרכב לפי סעיף 413 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). המבקש הורשע על יסוד הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון. ביום 16.6.2010 הגיעו המבקש והמשיבה להסכמה שלפיה יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ויישלח לממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה ) לצורך קבלת חוות דעת באשר לכשירותו לביצוע עבודות שירות. כן הוסכם כי ככל שימצא כשיר יעתרו הצדדים במשותף להטלת עונש מאסר למשך שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות.
ביום 16.9.2010 לאחר שהתקבלה חוות דעת מטעם הממונה נגזר דינו של המבקש והוטלו עליו בין היתר שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. כן הופעל מאסר מותנה מתיק קודם – לריצוי בחופף.
ביום 15.11.2010 החל המבקש בריצוי עבודות השירות. ביום 8.12.2010 הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום להפקעת יתרת ימי המאסר בעבודות שירות שנותרו לו, לפי סעיף 51י(א1)(2) לחוק. הטעם ביסוד הבקשה היה פנייתו של הממונה למשיבה בבקשה כי תפעל להפקעת יתרת ימי ריצוי עבודות השירות של המבקש מאחר וקיים יסוד סביר לפגיעה בגופו או בחייו של אדם אם ימשיך לרצותן כמתוכנן. בהמשך לכך, בחוות דעת מיום 2.3.2011 הוגשה לבית המשפט חוות דעת מטעם הממונה בה צוין כי התנהלותו ותפקודו של המבקש מהווים איום כבד על הסובבים אותו. בית משפט השלום קיבל ביום 10.7.2011 את בקשת המשיבה והורה על הפסקת ביצוע עבודות השירות. בהחלטה צוין כי המידע המודיעיני מעלה חשש ממשי וקונקרטי כי במסגרת סכסוך בו מעורב המבקש, ינסו לפגוע בו וכתוצאה מכך אף אנשים נוספים המצויים בקרבת המקום בו הוא עובד עשויים להיפגע. כמו כן צוין כי קיים מידע נוסף, שלא נחשף לעיון המבקש על מנת שלא לפגוע בעניין ציבורי חשוב אחר, המחזק את הסכנה העולה מן המבקש. המידע אודות מסוכנותו זו של המבקש התקבל הן אצל הממונה והן בבית המשפט רק לאחר שנגזר
הדין ונקבע כי המבקש ירצה את עונשו בעבודות שירות. בית המשפט קבע, בניגוד לטענת המבקש, כי בקשת המשיבה להפסקת עבודות השירות אינה מהווה חזרה מהסדר הטיעון נוכח העבודה שהסכמת המשיבה לעתור לריצוי העונש בעבודות שירות היתה מותנית בכך שהמבקש יימצא כשיר
לבצען. המבקש הודה והורשע בטרם הוגשה חוות הדעת בעניין כשירותו.
לאחר שקבע כי המבקש אינו כשיר לביצוע עבודות שירות, בית המשפט הורה לצדדים לטעון לעונש חלופי. ביום 18.7.2011 ניתן גזר דין חדש. בית המשפט התייחס לשיקולים הבאים: מהו העונש שראוי היה להטיל על המבקש לפי הנתונים שהיו לפני בית המשפט בעת שנגזר דינו לראשונה; העובדה שאינו מתאים לביצוע עבודות שירות; חלוף הזמן ממועד מתן גזר הדין הראשון; והעובדה שהחל בריצוי עונשו. בית המשפט הדגיש כי אין לתת משקל לעצם המידע שהביא להפסקת הריצוי בדרך של עבודות שירות. לאחר בחינת השיקולים הגיע בית המשפט למסקנה כי על המבקש להמשיך לרצות את יתרת 126 ימי מאסרו מאחורי סורג ובריח.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בקובעו כי לא נפלה כל שגגה בהחלטותיה של הערכאה הדיונית. ראשית, נקבע כי בדין הפקיע בית המשפט את עבודות השירות, בהסתמכו על הוראות החוק וכן על המידע שהונח בפניו. שנית נקבע כי המבקש לא הצביע על טעם המצדיק את הארכת המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו – ועל כן הדרך היחידה לגזור את דינו נותרה באמצעות השתת מאסר בפועל.
מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טוען המבקש כי שגו בתי המשפט משקבעו כי עליו לרצות את יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח. לדבריו, קביעה זו עשויה להוביל לנזק בלתי הפיך, פגיעה בתהליך השיקום שלו וכן בבני משפחתו הסמוכים על שולחנו. כן הוא טוען כי הערכאות הקודמות התעלמו מכך שהודה בביצוע העבירה, הביע חרטה כנה וחסך זמן שיפוטי יקר. בטיעוניו מפנה המבקש לפסק הדין בע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל , (ציטוט) (להלן: עניין מוסלי ) בו קיבל בית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאימץ את המלצת הממונה בעניין כשירות הנאשם לביצוע עבודות שירות – בנסיבות דומות.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית משפט השלום ובגזר הדין וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
המבקש טוען כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה וכי לא ניתן משקל מספק לשיקולים המקלים בעניינו. טענותיו אלו אינן מצביעות על שאלה עקרונית ציבורית או על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, שבכוחן, כידוע, להצדיק מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); (למשל רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)).
באשר לפסק הדין בעניין מוסלי , שם נדון מתחם שיקול הדעת הנתון לממונה על עבודות השירות וכן יישומו למקרה הקונקרטי. לא מצאתי כי עצם העובדה שבנסיבות המקרה שם הוחלט שלא לקבל את חוות דעת הממונה ביחס לכשירות הנאשם לביצוע עבודות שירות – מלמדת כי במקרה דנן הערכאות שקדמו לי שגו. גם אם קיים דמיון מסוים (אם כי בוודאי לא דמיון מלא) בין המקרה ב עניין מוסלי למקרה דנן, הרי שאין בכך כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו דעתן וקבעו כי לא ניתן לאפשר לו את המשך ביצוע עבודות השירות, וכי הדרך היחידה לגזור את דינו, לנוכח חומרת עבירותיו ובהיעדר חלופה רלוונטית, הינה באמצעות השמתו מאחורי סורג ובריח למשך יתרת ימי מאסרו.
לנוכח האמור, לא מצאתי כל מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"ב (24.11.2011).
ש ו פ ט