רע"פ 8656/09 אביגדור רענן נ. מדינת ישראל

1.

בחודש דצמבר 2007, בעת שהתקיים בבית-המשפט לנוער בתל-אביב-יפו דיון בעניין ילדיו הקטינים, איים המבקש על השופטת תוך שהוא מטיח כלפיה: " מה בית משפט חושב שייקח לי את הילדים, זה ילדים שלי. אני אדבר אליך איך שאני רוצה את לא תיקחי את ילדי, אני מזהיר אותך, מה את חושבת, אני אלחם בך אני אראה לך מי את, את לא תשבי בכיסא הזה ". גם לאחר שהוצא מן האולם הוסיף המבקש להשתלח בשופטת: " אני אשתמש בדרכים הכי קיצוניות שאני אוכל בשביל להשאיר את הילדים, אני יודע איפה את גרה, אני יכול להוריד אותך מהכיסא הזה, אני יודע להגיע אליך ". בעקבות כך, הורשע המבקש בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונגזרו לו ארבעה חודשי מאסר ושמונה חודשים מאסר על תנאי.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על חומרת העונש נדחה, ומכאן בקשתו להתיר לו להביא את עניינו גם בפני בית משפט זה. נטען, כי תסקיר המבחן שהוגש בעניינו הנו חיובי, ונוכח נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות הקשות, נכון היה להקל בעונשו.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על החריגים לאותה הלכה. יתרה מכך, סוגיית העונש נבחנה בידי שתי ערכאות, ונוכח נסיבות ביצוע העבירה ורמת הענישה הנוהגת, אינני סבור כי העונש שהושת על המבקש נוטה לחומרה יתרה.

אי-לכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.