פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8658/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. יוסף קנפו
2. אלי קנפו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 9.11.10 בעפ"ג 20035-07-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ר' לורך, ז' בוסתן וצ' דותן
בשם המבקשים:
עו"ד רותם טובול
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעפ"ג 20035-07-10 (כבוד השופטים ר' לורך, ז' בוסתן וצ' בוסתן ), בו נדחה ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (פ 4626/08, כבוד השופטת א' נחמן ).
המבקשים הורשעו על פי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התפרצות בצוותא למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיפים 406(ב) ו-29(א) לחוק העונשין; עבירה של ניסיון גניבה בצוותא לפי סעיפים 384, 29(א) ו-25 לחוק העונשין ועבירה של היזק לרכוש במזיד לפי סעיפים 452 ו-29(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקשים קיבלו פרטים משני אחרים שהתחזו למדבירים על דירה, שהושכרה על ידי המשטרה, ועל הרכוש המצוי בה. בהמשך לכך, ביום 14.10.2008 הגיעו המבקשים ואדם נוסף לדירה האמורה, כאשר המבקשים מצוידים בציוד פריצה. אז, הם פרצו את דלת הבית, נכנסו לדירה והוציאו מארון הבגדים כספת, עליה ידעו מהאחר שהתחזה למדביר.
ביום 14.7.2010 גזר בית המשפט על המבקשים שמונה עשרה חודשי מאסר בפועל; שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח (לכל אחד מהם).
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 9.11.2010 דחה בית המשפט את ערעורם.
מכאן הבקשה שלפניי בגדרה טוענים המבקשים, כי עניינם מעלה סוגיה משפטית עקרונית, מאחר שלא הוגשו לערכאת הערעור תסקירי שירות מבחן עדכניים בעניינם, וזאת למרות חלוף הזמן הרב ממועד הגשת התסקירים לערכאה הדיונית. בנוסף, טוענים המבקשים כי שליחתם לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח תשיב אותם לעולם העברייני אותו הם עזבו וממנו הם מעוניינים להשתקם. על כן טוענים המבקשים, כי היה על בית המשפט לתת בעניינם בכורה לשיקול השיקומי ולהעניק משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות, ובכללן לנסיבותיו האישיות והבריאותית הקשות של מבקש 1.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקשים, לא מצאתי בבקשתם כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה מנורמת הענישה בעבירות אותן ביצעו המבקשים.
מעבר לנדרש אוסיף, כי אין ממש בטענות המבקשים, כי לא הוגשו בעניינם תסקירי שירות מבחן עדכניים לבית המשפט המחוזי. שכן, עיון בתסקירים מעלה כי הללו נערכו לפני זמן לא רב. אכן, נסיבות חייהם האישיות של המבקשים אינן קלות, אני מצטרף לתקווה שהביע בית המשפט המחוזי בסיום פסק דינו, כי המבקשים יוכלו להמשיך אף במסגרת מאסרם את ההליך הטיפולי בו החלו.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).
ש ו פ ט